משימה בפתח

אורנה יקרה, את כאן? מה שלומך? אין לי הרבה מילים אחרי כל התכנים שהתחלתי לדחוס לראש בזמן קצר. זקוקה - בבקשה בבקשה - למנות גדושות של חיזוק. עוד לילה וחצי לבנים, ואז מבחן. כמובן שהתחלתי באיחור ניכר... הראש מתפוצץ, מצטערת - בפעם הבאה אהיה יותר מלאה ואולי אומר משהו ולא רק אבקש, ורד

ורד, תלמידתי היקרה בסדנא לטיפול בדחיינות אקדמית, אני כל כך מאמינה בך, שתמצאי שוב את הדרך (המתפתלת ומתפתלת לה ללא הפסקה), אין בי צל של ספק! קחי אוויר, היזכרי בכל ההישגים של השנה האחרונה, הפעילי שעון מעורר לפרקי זמן קצובים של עבודה-מנוחה, עבודה-בהייה, עבודה-חלימה בהקיץ... את זוכרת? כמו בדיאטה - כל יום מחליטים את ההחלטה מחדש. כתבי מחר שוב, כדי שאדע איך הולך, בסדר? אורנה

ורד אהובה, לא מתחרה בעצות של אורנה :-) רק רוצה לשלוח עידוד וחיבוק אני מאמינה בך! יש בך מלא כוחות (ראיתי חצי-חיוך ספקן שם...?) תנעלי את הספקנות לאחר כך..לה תמיד יש זמן.. את יודעת שאת יכולה! תני לעצמך קרדיט.. תחזיקי את עצמך קצר רק עוד קצת פסח כבר ממש מעבר לפינה, יאללה, ברעל! ;-) משגרת קרני שמש בלילה, למצב רוח טוב ואמונה לילך.

אורנה יקרה, ממש ממש תודה. חיכיתי לתשובה. מודה ומתוודה. יש בקול הנכתב שלך משהו שתמיד יכול לעודד.. (גם כשאת כותבת לשאר הפונים). הצחקת אותי - שעון מעורר? למתי להפעיל אותו? לכל דקה בערך?? לילה טוב - בתקווה לעיניים פקוחות במהלכו (רק העיניים שלי), ורד