אין

כל שעות היום אני עובדת. עובדת באמת אבל בעיקר על עצמי. כשהלילה מגיע הרגשות מציפים כל היגיון ומשכיחים כל סיבה שמצאתי בקושי רב עוד לפני שעות. היום היה טיפול... היה נחמד... דיברנו וסיכמנו המון דברים. עברו רק כמה שעות ועכשיו כל מה שדיברנו עליו נשמע לי כמו בדיחה. לא,לא כמו בדיחה... יותר כאילו מישהי אחרת דיברה במקומי. איך אפשר לחיות ככה???? שאלה שכנראה אין לה תשובה. סליחה על המקום. אור

אור שלום, אני שומע בדברים שלך דימוי עצמי נמוך, חוסר רצון להתבלט ולתפוש מקום, וקושי להתמודד. אני מניח שאת מודעת לכל זה, אבל שמעתי עוד משהו, התחושה שהפגישה הייתה בדיחה ושמישהי דיברה במקומך. אני חושב משהו בך מתקשה להרגיש שלם, לתת לדברים לשקוע, לכן גם הם לא נשארים לאורך זמן. בעיני זו מטרה טיפולית חשובה ביותר, לנסות ולהתמודד, למרות הקושי, עם הנטייה שלך לא ממש להרגיש שזו את שם, להסתכל על הדברים כאילו מהצד. כי זה נכון שזה קל יותר במהלך היום, אבל בלילה כשאת לבד, את כבר לא מצליחה לעשות את זה, ואת סובלת. אני אומר את זה כי אני חושב שלמרות שזה קשה את מסוגלת וזה חשוב לך, בהצלחה, ולא, לא תפסת מקום, להיפך אפשרת מגע איתך, דרור

גרמת לי לחייך.:) ליל"ט אור