די!!!!!!!!!

נראה שאני לא יכולה לבד.אפילו במירווחים של שעות...לא יכולה לבד. אתמול ארוחת ערב משפחתית מה שפעם היה ממלא אותי ומוציא ממני את המיטב.הומור,דיבורים,אהבה.ואתמול לא הייתי.כמו מבחוץ הסתכלתי על כולם.מנותקת.מחוקה.כבר לא כאן. חיכיתי שילכו.רק לישון.ובלילה התעוררתי.ונירדמתי.וחלמתי שעושים לי שטיפת קיבה ואני זוכרת ששמחתי שהצילו אותי,ושעכשיו כולם יודעים ויטפלו בי והכל ייגמר כבר.באמת. ואבל שוב הבוקר.אותו דבר. ואני לא יכולה להיות לבד,כבר עשיתי כל מה שאני יודעת.ואני לא יכולה,לא יכולה...אני רוצה שמישהו יתפוס אותי..............

ויק יקרה מאוד, אני לא יכולה שלא להגיב. בבקשה בבקשה ממך תפני לעזרה. תסעי למיון. קשה לי נורא לקרוא את ההודעות שלך. אני יודעת שיש לך בת קטנה. והייתי רוצה לזעוק את הזעקה שלה. אני גדלתי עם אמא בדיכאון. אני מתחננת, תצילי את עצמך. ואותה. נורית

ויק יקרה, אני מצטרפת לבקשתה של נורית, ומפצירה בך לגשת לגורם טיפולי שיוכל לסייע לך באופן המיטבי. אני מרגישה שיכולתי לעזור דרך כאן מוגבלת מאד, ולהערכתי את זקוקה כרגע ליותר ממילים חמות ועידוד. אנא פני לקבל עזרה, וחזרי להרגיע אותנו. אני באמת דואגת לך. ליאת