מעניין אותי

היי ליאת סתם מעניין אותי לשמוע מה את חושבת כי אני תוהה בזה כל היום. אני לומדת עכשיו למבחן פסיכומטרי לתואר שני. המבחן עצמו נחשב לאחד הקשים ובשביל להתקבל להתמחות שאני רוצה אני צריכה לקבל ציון שנמצא בעשירון ה20 לפחות (כן זה לפחות..) בלי העובדה שכמובן ממוצע התואר צריך להיות מינימום 90. בחיים שלי עברתי מטלות קשות, אף פעם לא נכשלתי (אני מדברת על מבחנים גורליים).עד עכשיו הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם כמעט הכל. אני מאד שאפתנית. אני אוהבת את מה שאני עושה והעובדה שאני מציבה מטרות ואתגרים ומתקדמת כל הזמן עושה לי טוב (זה מדהים לרצות ולעבוד קשה ולהשיג). ככה אני מרגישה. מאז שהתחלתי ללמוד למבחן שהוא בעצם יקבע את עתידי המקצועי אני מרגישה כל היום עייפה (זה חוץ מה5000 דברים אחרים שאני עושה במשך היום) יותר בקטע של לחץ נפשי כל היום מטריד אותי מה אני אעשה אם אני אכשל. זה לא בקטע של פרפקציוניזם אני פשוט צריכה להתקבל ללימודים זה הכל. אני לומדת במרץ כדי לכבוש את המטרה אבל אני מרגישה שאם אני אכשל הביטחון העצמי שלי יתרסק חוץ מזה שאני אהיה משועממת כי אני מאד רוצה להמשיך ללמוד. למען השם, זה כ"כ מתסכל לחשוב על זה. מה אומרים לבנ"א שעושה הכל להשיג משהו כי הוא רוצה אותו וטוב בו אם הוא לא מצליח?

שלום לשואלת, מטבע הדברים, כאשר אנו עומדים לפני מבחן חשוב וגורלי, אנו הופכים מכווני מטרה, נחושים, אבל גם חרדים ומתוחים. הדברים שאת אומרת בין השורות (ואפילו בסוגריים) נשמעים דווקא טוב. את מעידה על עצמך שעמדת עד היום יפה במטרות שהצבת לעצמך, התמודדת על מטלות קשות ועמדת בהם, שאת אוהבת את מה שאת עושה, וגם שיש לך עוד 5000 דברים נוספים במשך היום. אחרי הכל, איני רואה סיבה לכישלון דווקא במבחן הנוכחי. אם תלמדי כמו שצריך, וכמו שלמדת עד היום - מדוע שהפעם זה יהיה אחרת? ואם תיכשלי? לרוב המבחנים ניתן לגשת פעם נוספת, ברווחי זמן כאלה ואחרים. בעניין הביטחון העצמי - אני חושבת שהצלחת לבסס אמונה בסיסית ביכולתך להצליח, וכישלון אחד, מכאיב ככל שיהיה, לא חייב לפגוע פגיעה אנושה בדימוי העצמי שלנו. כישלון הוא לא עניין משמח, אבל גם לא סוף העולם. אני מחזקת אותך להמשיך ולהשקיע מאמץ במטרותייך, אך לא לזנוח כליל גם את 5000 העניינים האחרים. אחרי הכל, כאשר אנחנו אנשים עסוקים ו'רחבים' בשטחי העניין והעיסוק שלנו, חבטת הכישלון בתחום אחד אינה משאירה אותנו בלא כלום. לסיום, אני מזכירה לך שהדרישות בחוגים אקדמיים מסוימים הופכות להיות כמעט בלתי אפשריות, בעיקר בגלל בעיות מקום. יוצא מזה, שאנשים רבים וטובים (אפילו טובים מאד) נשארים בחוץ ולו רק מאילוצים של מקומות מוגבלים. כדאי לזכור את זה, ולשים את הידיעה הזו בחדר אחורי במוח, למקרה של דחייה. מאחלת לך שפע הצלחה ליאת