לליאת

ליאת שלום, אני מרגישה שבא לי ממש לזעוק לעזרה(כפי שאחרים עשו זאת כאן)ולצעוק שכואב לי מאוד נפשית,אך אז אראה בטח פתטית בעינייך ובעיני כולם; לכן אני צריכה להמשיך להעמיד פנים שאני חזקה,שמחה ומאושרת,בפני אחרים-שכוללים אפילו משפחה קרובה, ושלא יודעים איזה 'גיהנום פנימי' מתחולל בתוכי,ואיזו דרגת כאב אני 'אוגרת'בתוכי; כי פשוט רע לי מאוד ועצוב לי(חלילה לא בגלל דברים עצובים,אלא רק מהצורה שבה חיי מתנהלים).מה שכן אינך צריכה לדאוג,כי ידעתי את המטפלים שלי על כך,וסיפרתי מה עובר עליי,אך לא הגדרתי זאת בצורה ברורה כ"כ כ'גיהנום פנימי'-ברורה עבורי,לפחות. רק כדי קצת להבהיר את העיניינים-השבוע שוב נחלתי אכזבות בתחום חיפוש העבודה,שגרמו לי לשנוא את עצמי עוד יותר,ולהוריד את ערכי העצמי עד לאפס,שכך אני מרגישה בזמן האחרון,כאדם חסר תכלית שאין לו סיבה מוצדקת לקיום בעולם הזה(אך חשוב לי להבהיר שלמרות דבריי,איני מתכוונת לפגיעה עצמית וכו',לעולם לא אעשה זאת) ,תחושתי היא של אדם חסר ערך,אני מרגישה שכל מי שעובד ומצליח לשמור על עבודתו שווה הרבה יותר ממני,ושאני כמו 'חרק קטן' שאפשר בקלות לדרוך עליו,כי ממילא חייו לא שווים כלום. כל פעם שמשהו לא מסתדר במציאת עבודה,עבורי זה כמו הוכחה שאיני שווה כלום. תודה על ההקשבה, משתנה

היי קראתי את מה שכתבת בקשר לחיפוש העבודה ......לפעמים לוקחים איזה תחום בחיים ורואים אותו כסמל מייצג לחיים שלנו אני עושה את זה הרבה .....וזה דבר לא בריא .....אני ראיתי בלימודים ובזוגיות ככשלון שלי והרגתי את עצמי במקום שבו היה לי פחד עיקרי מאז שאני ילד ...שאני יהיה בוגר בודד ואני כבר מת מהלך......אני רק נושם.....גם את לוקחת משהו בחיים שגורם לך לפחד ומשליכה אותו להרבה תחומים אחרים בחיים .....אני עובד עכשיו למרות שזמן רק לא עבדתי לא הייתי מסוגל ......עבדתי בעבודות גם בטווחי זמן ארוכים אז מה זה עושה אותי טוב יותר?לא.....גם אני יושב לפעמים מסתכל על אנשים וחושב בטוח שהם לא הלכו לזונות אבל מצד שני אי אפשר לדעת........הרבה אנשים שלא האמנתי עליהם התברר שהיו אצל זונות .......את צריכה להשתדל לאהוב את עצמך לאהוב את מי שאת והכי חשוב שיש לך אותך....ואל תוותרי אני כבר ויתרתי על עצמי וזה תחושה נוראית ...עבודה זה לא הדבר בכי חשוב בחיים זה חשוב אבל יותר חשוב להיות נאמן לעצמך ולמי שאת הלוואי והיה לי את כל המסקנות הללו לפני המעשה הנורא ההוא שגמר אותי.......להתראות ובהצלחה...

תודה על תגובתכם, MR BLUE לצערי זה לא רק תחום אחד בחיים שלא מסתדר ו'משליך על הכל',אלא כעת כל תחומיי חיי לא מסתדרים ואני מרגישה כמו בתוך 'כאוס' מוחלט,ואני אומנם לא בויתור מוחלט,כי התחלתי טיפול עכשיו-וזה כבר סוג של תקווה,אך אני בייאוש מחיי וחוסר אמונה{ותוך כדי כך שאני רושמת זאת,אני שמה-לב שאני 'סותרת את עצמי',כי חוסר אמונה - זה דבר שפוגע בטיפול,אך אני מאמינה במטפלים,וזה הכי חשוב,אך אני כ"כ עייפה כעת ועיניי נעצמות ואני מקווה שלא התחלתי לרשום 'שטויות' עקב כך} ל - לא ממש הבנתי מה כוונתך,למרות שיש לי השערה מה יכולה להיות כוונתך, אז להתראות בינתיים ולילה-טוב, משתנה

http://www.moomoo.co.il/bonus/pc/3d//29.jpg

למשתנה ולמיסטר בלו, משהו בידידות החמימה שנרקמת ביניכם מחזק אצלי את האמונה הבסיסית ברוח האנושית, שמצליחה להתגייס, גם מתוך תהומות של ייאוש, למען האחרים. כל אחד מכם מבטא כאן הרבה כאב, חרטה, גינוי עצמי ותסכול. וכל אחד מכם, בה במידה, מצליח להחזיק את הטוב למען האחר. כנראה שלכל אחד מאיתנו יש 'כתם עיוור', המביא אותנו לחיפוש המתמיד אחרי נפש תאומה שתראה עבורנו את מה שהכתם אינו מאפשר לנו לראות. התחלתי את הערב בשאלה על החרדה מעיוורון, ואני בוחרת לסיים אותו כאן, בעיוורון מהחרדה. שולחת לשניכם את האומץ לראות את הדברים כהווייתם ולהתגבר על התקיעויות. ותודה לאלמוני ששלח את התמונה העצובה הזו. אהיה פה גם מחר לילה טוב ליאת

חשבתי - בעיקבות מה שכתבת - אולי אני באמת ב'עיוורון' בעיקבות החרדה מהשינוי, מההצלחה-אם תהיה,אולי יש איזשהוא 'פיתרון פשוט' יותר למצבי שנמצא מול עיניי ואיני רואה אותו-איני מתפלספת בכך - באמת מעניינות אותי הנקודות הללו. דבר מסויים שמפריע לי בעיקר,בימים האחרונים,היא ההרגשה שאין טעם לחיי כפי שהם כיום,כי הם כבר אינם חיים אלא אוסף של 'טעויות מצערות' שגורמות לי ולאחרים הרבה סבל ועצב,ולהתנהל יום יום עם 'משא' כזה על הגו,זה לא דבר פשוט וזה דורש 'תעצומות-נפש'רבות,שאיני בטוחה שיש לי אותן.ליאת-איך אפשר להסתובב עם הרגשה נוראית כזו,ולהמשיך להישאר חיוביים!?