...

אני מרגישה נורא,אני מיואשת מהחיים,מיואשת מהכל. גררתי את עצמי לעבודה בבוקר התקשיתי לצאת ממיטתי אך בכל זאת הלכתי לעבודה ולאחר שעתיים של עבודה אינטנסיבית התחולל בראש מחול שדים נוראי ,הרגשתי שאני אבודה לגמרי.. נכנסתי למשרדו של הבוס שלי ביקשתי ללכת הביתה בטענה שאיני מרגישה טוב. אני מפחדת לאבד את עצמי,אני מפחדת לשקוע, אני רוצה ולא רוצה להציל את עצמי, נראה לי שכדי להציל את עצמי אני צריכה לטפל בעצמי להגיע דחןף לפסיכיאטר(לפסיכלוגית אי אפשר כי היא בחופש ואני בהפסקה זמנית עם הטיפול) אבל גם ממפגש עם פסיכיאטר אני חוששת....מאחר ואני כבר מטופלת בציפרלקס וזה לא עוזר בטח אצטרך לקבל טיפול פסיכיאטרי אחר וזה מפחיד אותי כי נחשפתי להשפעות לא מיטיבות של תרופות פסיכיאטריות(קרובת משפחתי חולה מטופלת בתרופות פסיכיאטריות ,טופלה בעבר בזריקות וגם בEST -נזעי חשמל). אני לא רוצה להגיע למצב כזה ,אך נראה לי שאני ממש בדרך לשם. אין כבר כוח ויכולת לקיים אינטראקציה עם אנשים, לעבוד,לתפקד,להמשיך לסחוב את עצמי. ההימנעות ממפגשים חברתים,בימים האחרונים,הרצון להתנתק,מפחיד אותי. לעיתים מרגישה שאני רוצה לשחרר אחיזה ,להרפות את ידיי ולתת לעצמי להיאבד... אני לא יכולה יותר,לא טוב לי..אני מבקשת את נפשי למות, ולא ניתנת לי הזכות!!!!

חן שלום, המצב שאת מתארת באמת מורכב, הפחד מלהגיע למקום שקרובת משפחה הייתה בו, התחושות הקשות שמלוות אותך, הרצון להסתגר. את מעוניינת להפסיק את הכאב ואני חושב שזה נכון אבל מלבד הדרך שאת מציעה ישנם דרכים אחרות. הן אולי לוקחות זמן אבל הן אפשריות. ראשית בנוגע לטיפול התרופתי, אם הוא לא עוזר ייתכן ויש טיפול אחר שיעזור. אין פירושו של דבר שאת תיכנסי למקום שקרובת המשפחה שלך הייתה בו. גם לגבי טיפול פסיכולוגי, לא ברור מדוע את בהפסקה ממנו אבל אם את חשה שאת במצוקה והוא עשוי לעזור אני חושב שזה חשוב יותר מהסיבה להפסקה. לסיום אני מציע שבנוסף להמלצות הללו תנסי לקחת מרחק נפשי ואישי מהאירועים של הימים האחרונים. להסתכל עליהם מהצד, לא בצורה מנותקת, אלא בצורה שפחות מכניסה פנימה ומיציפה. אני חושב שזה יעזור לך, דרור