היי ליאת...

ליאת אני כל כך מפחד......שאני אשאר לבד...אני אפילו יודע שאני אשאר לבד...בגלל הפחד הגדול שלי רוב חיי מלהיות לבד...זה המקום שבו רציתי לפגוע כשהלכתי לזונה (היה ברור לי גם לפני שאני יעשה את זה ימות ולא יעשה את זה שוב) ועכשיו אני יודע שהכל אבוד שאשאר לבד....אין לי כח רצון רוב היום משעמם לי ...לא נגשתי להרבה מבחנים ואני כמעט במצב של לעוף מהאונ ללא תואר ...שום דבר כבר לא חשוב.......אני לא יכול לחיות בלי להרגיש והייתי רוצה לחוש תקווה אבל זה נגמר..... בלי קשר אתמול הייתי בבר תל אביבי כהרגלי ובחורה יפיפיה שאני מכיר משם קשר של שלום שלום חיבקה אותי היא תמיד מחבקת אותי שהיא רואה אותי שואלת לשלומי ונשיקה על הלחי זה קורה לעיתים (סהכ אני בליין רציני (:בעיר הגדולה בליין בודד) ואני לא מרגיש כלום אני רוצה חיבוק אמיתי שיהיה שם בשבילי תמיד חיבוק של חלוקה ושל אמת פנימית ולא חיבוק של שלום שלום אלא חיבוק אוהב אמיתי וכן.........לחיות בלי זה CEST MOURIER (הביטוי האחרון זה מוות בצרפתית) להתראות...

MR BLUE יקר, קצת קשה למצוא את המילים הנכונות מול התעקשות כזו על ייאוש ותחושה שהכל אבוד. אתה עצמך מתאר, פעם אחר פעם, איך העולם שולח אליך זרועות של רצון טוב, אך מעדיף לראות בזה זיוף שאינו נחשב. אני מזמינה אותך לקרוא את תגובתי ל'משתנה', בה דובר על הכורח לצאת מעמדה של ציפייה, ולגייס עשייה לטובת עצמנו. אני יודעת שבמצבים של דיכאון וייאוש, זה נראה קשה עד בלתי אפשרי, ובכל זאת - אין לנו ברירה. נסה בכל הכוח להיאחז בטוב, ולהילחם על החיים לילה טוב ושבוע קל ליאת