לליאת

ליאת שלום,רציתי לכתוב בכותרת 'כלום לא הולך לי' אך לא רציתי למשוך תשומת-לב יתרה,כי אני מתביישת במצבי. הבעיה היא ששוב התייאשתי מלנסות למצוא עבודה,בטח לא התעדכנת במשך השבוע בפורום,כשעידכנתי שלמרות שעברתי בהצלחה מספר 'מבחנים' עד שהגעתי לראיון במשרה מסויימת, כרגיל- לא הלך לי,למרות שהפעם הסיבה לא היתה קשורה כלל לתפקודי או ליכולתי- דבר שידוע לי בוודאות, ובהתחלה חשבתי שזה לא נורא,כי אמצא משרה אחרת,אך מ-27 קורות-החיים ששלחתי(חוץ ממשרה זו) ענו לי רק מעוד משרה אחת(שיותר קרובה לתחום בו אני עוסקת),אך לצערי כאשר שמעו שאין לי ניסיון רב בתחום ,מיד שללו אותי, והגעתי למסקנה שתמיד אשאר במצב מייאש זה,כיוון שעקב מגבלות רפואיות מסויימות איני יכולה לבצע עבודות בתחומים שונים,ובנוסף - עקב חוסר ניסיון בתחום לימודיי (שלא דורש מאמץ פיזי ),איני יכולה לעסוק בו,ואני כמו במעיין "לולאה" נוראית שכרוכה סביבי ושלא נותנת לי אפשרות להשתחרר ממנה ולהצליח. מצב זה גורם לי לייאוש טוטאלי ,ולחוסר חשק מהכל. משתנה

ערב טוב משתנה, אנשים רבים בעלי מוגבלויות פיזיות ורפואיות מצליחים למצוא עבודה ואף להתמיד בה. גם אנשים חסרי ניסיון אינם בהכרח 'פסולי משרה', שכן איש לא נולד מנוסה. חסרי הניסיון מתפשרים על גובה השכר (נסי לשוחח עם מתמחים ברפואה או בפסיכולוגיה, ותשמעי על סכומים מגוחכים שלא ייאמנו!). אני מזכירה זאת, פשוט כדי להדגיש ש'לולאת הייאוש' אינה גזרה משמיים אלא סוג של בחירה. נדמה לי שמישהו (לילך?) דיבר על התנדבות ותרומה לזולת כעל פתרון זמני, ששכרו (לאו דווקא בשקלים) בצידו. מקווה שאת ממשיכה להיעזר בטיפול שלך, ולקדם את ההבנות שלך אשר לגורמים מעכבים אפשריים. ייאוש טוטאלי בוודאי שאינו מחוייב המציאות, מה גם שכל זמן שאינך עובדת, יש לך שפע של פנאי, אותו ניתן לנצל לקריאה, תחביבים, פעילות חברתית והנאה משמש אביבית. גם זה משהו, לא? :-) ליאת

ליאת ערב טוב ותודה, בטח לא תאמיני,אך לפני זמן קצר (מספר חודשים) ניסיתי גם את האופציה הזו - של התנדבות במקומות שבהם אוכל לרכוש ניסיון וגם זה 'לא עלה יפה',כי אנשים לא מעוניינים גם במתנדבים בתחום זה - גם כי זה דורש(לפי מה שהבנתי) עמדה נוספת וכו',וגם - כי ממילא הם צריכים לשלם ביטוח וכו' למתנדבים,וסתם להתנדב{דבר שפעם- בעבר עשיתי} ממש לא מתאים לי עכשיו.אני יודעת שאינך מאמינה לסיפור 'חוסר המזל התמידי' שלי,אך גם להתחיל מהתנדבות כלשהיא- כפי ששמעתי שאחרים התחילו,גם זה לא מצליח לי. בהקשר לטיפול,כעת אעבור לטיפול - שאומנם גם התנהגותי קוגנטיבי - אך קצת מסוג שונה ממה שהיתי בו עד עכשיו {והיתי רוצה מאוד לפרט איך הוא שונה,אך מפחד שיזהו אותי לא אעשה זאת,רק אציין שכעת הוא אישי יותר},ואני מצפה כעת שהטיפול יהיה יותר ממוקד,ואולי זה יעזור לי יותר לצאת ממצבי הנוכחי. לצערי אין לי כ"כ שפע של זמן - כי כשלא עובדים וכגם הנהגים היחידים שנמצאים באותו זמן בבית,אז רוב הזמן צריך לשמש כ'עוזרים' של ההורים (המבוגרים),של בני-המשפחה ואנשים גם לא מבינים כ"כ כשלא תמיד יש זמן,כוח או חשק,אפילו אם לא עובדים. וגם כשיש זמן ('מצרך נדיר' בזמן האחרון)איני מסוגלת לקרוא או ליישם תחביבים שבעבר אהבתי נורא לעשות,גם כי אני חוזרת כ"כ הרבה פעמים על כל קטע שאני קוראת,עד שזה מתיש אותי-ואני 'נוטשת' את הספר,בעבר היתי קוראת ספרים כמעט ללא בעיה(אך רק ספרים שממש משכו אותי)וכמעט בלי הפסקה, וכיום איני מסוגלת אפילו לפתוח ספר,אחרי שלא הצלחתי לקרוא עד הסוף שני ספרים(מסוגים שונים) שהתחלתי לקרוא; על פעילות חברתית כמעט ואין מה לדבר,כי גם קשרים קיימים פשוט ניתקתי- אני יכולה עדיין להתקשר ולחדש,אך אין לי חשק וכוח לעשות זאת,חוץ מזה שאין לי חשק שידעו שאני עדיין מובטלת.ולגבי שמש-זה הדבר היחיד שאני הכי אוהבת ונהניית מאוד ממנה,תמיד כשאני יושבת בשמש (וכמובן-אם לא חמסין),מצב-רוחי משתפר פלאים,אך לא תמיד יש שמש או זמן לשבת בשמש. משתנה