התנגדות בטיפול

שלום ליאת, רציתי לשאול כמה שאלות לגבי ההתנגדות -כמה ההתנגדות של המטופל יכולה להזיק לטיפול עצמו? -יכול להיות שמטפל יראה בהתנגדות הממשוכת של המטופל כסוג של דחיה שלו כמטפל? -האם ההתנגדות היא דבר מודע של המטופל? או שלא? -איך אפשר לשלוט בעניין ולתת לדברים לזרום? אשמח אם תכווני אותי למאמרים בעניין תודה לך

יכול להיות שאני לא מתאימה לטיפול מילולי?דינמי? גם הניסיון שלה בטיפול קןגניטיבי לא ממש הצליח? אבל גם טיפול באומנות צריך להביע את הרגשות באיזשהוא שלב במילים? נכון? האם הפסקה מהטיפול תרגיע אותי ואותה קצת? או שזה יעלה את רמת ההתנגדות והפחד מהטיפול?

אני מציעה לך להמשיך בטיפול, ולסמוך על המטפלת שלך ועל הזמן. אני מסכימה שטיפול קוגניטיבי יכול לעורר פחות התנגדות, שכן הוא אינו מתעסק בחומרים לא מודעים המעוררים חרדה והתנגדות. השאלה אם זה מתאים לך ולבעיה שבגינה הגעת לטיפול. הפסקה בטיפול אינה הפתרון במקרה זה, אלא דווקא עבודה עקשנית על הבנת המקור לחרדה. בהצלחה ליאת

אני רוצה לשתף אותך מנסיוני. הייתי בטיפול דינמי ושתקתי והתנגדתי ובסופו של דבר זה פגע בי עוד עוד. הייתי שלוש פעמים בחיי בטיפול דינמי ומה שאני מתארת חזר על עצמו. בגלל ההתנגדות העזה ובגלל השתיקות הומלץ לי על ידי הפסיכאטר שלי לפנות לטיפול באמנות, ואפשר לומר שגיליתי את האור. נכון שיש מילים גם כאן אבל האפשרויות הא-מילוליות עוזרות למילים. הייתי ממליצה לך לבחון אפשרות זו בחום.

ערב טוב, התנגדות היא חלק מכל טיפול. היא מופיעה נוכח החרדה הבלתי נסבלת המתעוררת כאשר רגשות ויצרים מודחקים עולים אל המודע. הגם שההתנגדות יכולה לעכב את התהליך הטיפולי, פרויד האמין כי יש להבין אותה בהדרגה במהלך העבודה, ולא לעקוף אותה. לדבריו, כאשר המטופל מבין את המקור לחששותיו, ההתנגדות פוחתת, ומתאפשר שינוי. מטפל מנוסה יודע ויכול להתמודד עם תופעות של התנגדות, ואף לפרש אותן למטופל, שלא תמיד מודע להן לגמרי. תוכלי לקרוא עוד על תופעת ההתנגדות בספר "הטיפול הפסיכואנליטי" מאת זיגמונד פרויד, בפרק הדן בטכניקה הפסיכואנליטית. שבוע טוב ליאת