אני מיואשת

בעלי ואני חווים משבר בנישואים. אנחנו נשואים 20 שנה. אני הולכת ליעוץ. עזבתי את חדר השינה שלנו - ועברתי לישון בחדר אחר. עשיתי זאת מאחר והוא מתנהג אלי מאוד לא יפה , בגסות ובחוסר סבלנות. עכשיו אני מתחרטת שעזבתי את החדר ואני מתגעגעת אליו. בהגיון אני יודעת שאין לי למה להתגעגע - כי רק סבלתי שם. אבל ברגש הוא חסר לי. אם אני אחזור לחדר - אני יודעת שנחזור לשיגרה איומה של השפלות מצידו. אבל אין לי כח לישון בחדר אחר. בא לי שיחבקו אותי. הוא תמיד מחבק בלילה ומעליב יום. תמיד צועק עלי מקטר על הכל ומשפיל אותי. שום דבר כבר לא נראה לי נורא. אני רק רוצה ממנו חיבוק. האם השתגעתי . מה לעשות?

שלי יקרה, לא ברור אם עזיבת חדר השינה המשותף היא חלק מאותו ייעוץ שאת מקבלת (איזה ייעוץ? האם מדובר בטיפול פסיכולוגי? אימון אישי? טיפול זוגי?). לא פרטת גם מה קורה ביניכם כיום. האם עזיבת החדר המשותף שינתה את התנהגותו כלפייך במשך היום? האם פסקו ההשפלות והקיטורים? האם הוא פחות צועק? הדפוס אותו תיארת, של השפלות ביום וחיבוקים בלילה, יכול להתאים מאד למערכת זוגית בה הצד המתעלל הוא גם הצד החלש והנזקק, העושה שימוש בצרכי תלות חזקים הקיימים אצל בן הזוג. הטיפול המומלץ במקרה כזה הוא טיפול זוגי, שיאיר עבורכם את האופן בו הדפוס הבעייתי משרת את הצרכים של שניכם, ויציע דפוסי תקשורת מסתגלים ובריאים יותר. בהצלחה ליאת

אני ביעוץ אישי. עזבתי את החדר בהחלטה אישית שלא קשורה לטיפול. כן הוא יותר חביב אלי עכשיו. אבל לא מבקש שאחזור לחדר. אנחנו עכשיו כמו שני אנשים שחולקים דירה משותפת וילדים. ללא מאינטימיות. מה את מציעה לעשות?