התמודדות עם אמא

קשה לי לדעת מאיפה להתחיל.אינני יכולה לפרט את כל הסיפור (טלנובלה משפחתית). אך אנסה על קצה המזלג. אני אשה בוגרת שחיה לבד. בחודשים האחרונים אני מתמודדת עם מערכת יחסים קשה מאד עם אמי. כמובן שזה התחיל מילדותי. אלא שהכל הפך להיות נורא ואיום .אני מרגישה שלאחר שהיא ושאר בני המשפחה קבלו את תמיכתי, "סיימתי את תפקידי". דוגמא קטנה או גדולה, היינו רגילים לאכול יחד ארוחת ערב ששי ועכשיו היא מזמינה אח אחר ומשפחתו ולא מזמינה אותי. כאשר אני מדברת אתה על כאבי היא מתפרצת, צועקת מקללת מעליבה ומשפילה אותי. התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב.התפרצות- ניתוק של ימים- פגישה והתפרצות. אמנם היא זו שפנתה אלי כדי להפגש אבל הפגישה נגמרת בצרחות וצעקות ואף שבירת חפצים.אני יודעת שהיא לא תשתנה אלה אולי אני אשתנה החלטתי להתחיל טיפול שיתחיל בעוד 3 שבועות, אך בינתיים אני סובלת מאד! מהבדידות מההשפלה הניצול והאכזבה ! מה לעשות בינתיים? האם יש לכם עצות קטנות או גדולות? הדרמות האלו שתקות אותי ומעייפות ומעציבות אותי.

שלום אנה, ההחלטה לפנות לטיפול היא הדבר הטוב ביותר שיכולת לעשות למען עצמך, גם בשירות הצורך להבין מה קורה ומדוע, וגם מבחינת הצורך למצוא לעצמך מקום מכיל, תומך ומקבל, ללא ביקורת או עוינות. עד אז, נסי לסגת ככל יכולתך ממצבים 'דליקים' המחריפים בסופו של דבר את תחושת הלבד שלך. אולי אם תהיי קצת פחות זמינה, או קצת פחות מובנת מאליה, יתפנה סוג חדש של מרחב ביניכן. אל תצפי כרגע לשינויים מרחיקי לכת. כמו שאמרת בעצמך, מדובר במשהו ישן שמונח שם, בין שתיכן, וכנראה שצריך לגעת בו לאט ובזהירות, ולא בשיטת הזבנג. התאזרי בעוד סבלנות. אני מאמינה שבתוך הטיפול תוכלי לראות דברים רבים נוספים על עצמך ועל חייך, שיתנו לך פרספקטיבה חדשה גם על מערכות היחסים שלך. בהצלחה ליאת.