עוד פעם "המשך"

שלום אורנה, בסוף השבוע שעבר נפתח כאן עץ שהלך וגדל תחת הכותרת "עוד פעם". לילך, אחת ממשתתפות הפורום ענתה לי בקטע שמאוד אהבתי: אבל ממש בהתחלה הרגשתי כאילו המטפלת שלי מצטרפת אליי לנסיעה על האופניים. יושבת מאחוריי על הברזלים, ולוחשת לי מילים חדשות או שאלות מדריכות. פה ושם הרגשתי שלצד הידיים שלי על הכידון נוספו גם שלה, נוגעות-לא נוגעות גם בי. אני ממשיכה לפדל, בקצב שלי. על הפדלים אני לא אוותר. אבל בנקודות מסוימות אני מאפשרת לעצמי לשניונת להרים את הידיים מהכידון ולתת לה ל"לנהוג" קצת. לתת לידיים ולגוף לנוח ולבדוק איך זה מרגיש. העיניים שלי נשארות פקוחות (למרות שלפעמים גם אותן בא לעצום), אז אני עדיין בשליטה ויכולה לשוב לכידון כשארצה. היא לא גונבת לי את האופניים או מפילה אותי מהם. היא מאוד זהירה כי היא כבר קצת מכירה אותי. פעם היא אמרה לי שלא תמיד תסכים לנהוג, או לאפשר לי להרים ידיים". אבל, למרות שאהבתי את התיאור אני עדיין לא מוכנה לתת לאף אחד אחר לנהוג במקומי, לכוון, להיות מאחורי או מלפני. אני אוהבת שאני אשלוט בעצמי, בחיי ובמה שקורה לי. וזה מה שמביא אותי לכל ההימנעויות וההתנגדות העזה בטיפול (שהתחילה לעייף את המטפלת). ולתת לה לנהוג או לכוון, משמעותו התמסרות לטיפול. האם זה נכון, ומה דעתך בעניין. *תודה לכל מי שההשתתף בדיון, זה היה נורא מעניין, לראות את הדברים מזווית אחרת.

שלום א.פ.ס.ח קצת שיפצרתי את האופניים מאז (רדי לבדוק :-)) מה היית רוצה לקבל מהטיפול, מההיכרות עם הפסיכולוגית שלך? אני לא שואלת כי אני מצפה לתשובה כאן, זו שאלה אישית- אני יודעת.. אני פשוט מתלבטת אם אולי זרקתי עלייך את הדימוי שמתאים יותר למטרות שלי מהטיפול, ופחות אולי למקום שאת היית רוצה להגיע אליו. לא זוכרת מה היה המשפט בעליסה בארץ הפלאות.. (קפצתי לויקיציטוט לרגע..) "אמור לי בבקשה, לאן אני צריכה ללכת?" שאלה עליסה "זה תלוי לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול "לא אכפת לי לאן." - אמרה עליסה "אם כן, זה לא משנה באיזו דרך את בוחרת." ענה החתול. הדרך שלך, ההתנהלות שלך בטיפול, תלויה במקום אליו היית רוצה להגיע מחוץ לטיפול. נסי לחשוב עם עצמך מה זה שליטה בשבילך, ומה את מרגישה בהעדר שליטה. ההתנגדות שלך, אגב, היא אליה או ל?שינוי? אין לי תשובה בשבילך, כהרגלי.. נסי לכוון את ההתנהלות שלך מולה לפי מה שהיית רוצה ללמוד מההתנסות הזו. (לא ללמוד ממנה בהכרח, פשוט ללמוד. בשבילך). תחשבי על זה אנליטי, אולי יהיה לך יותר קל.. (ולא, לא נראה לי שחייבים להתמסר. מה זה בכלל,אגב? אולי אם תסירי את שאלת ההתמסרות מהגב יהיה לך קל יותר פשוט להיות א?ת) נתראה, לילך.

שלום א.פ.ס.ח, אכן, מילים יפות כתבה לך לילך... אין ספק שקשר טיפולי מפגיש אותנו בעוצמה רבה עם שאלות חשובות וקשות - האם להרפות, האם להחזיק, מי מוביל, לאן הולכים, מהר מדי? לאט מדי? האם תדעי לאן הולכים גם כאשר אני אשכח? האם תשארי איתי 'כשנגיע'? אחד הדברים הכי טובים בטיפול הוא האפשרות להתבונן בכל זה באופן פתוח. גם אם תעשי בטיפול בדיוק את מה שמוכר לך 'מבחוץ', אותן תמות מוכרות לך של שליטה, יש לך הזדמנות להסתכל בזה איתה... קחי את הדברים בקצב שלך, תעזבי ידיים אם וכאשר יהיה נכון לך... לילה טוב, אורנה