עצבנות אחרי טיפול

היי, אני מטופלת כבר כמה חודשים אצל פסיכולוגית. יש לי בעיה ואני לא יודעת אם לשתף אותה או לא. אחרי כל פגישה אני נורא עצבנית, מאבדת כל ריכוז, ולוקח לי כמה ימים עד שאני נרגעת. וכשאני עצבנית, יש לי המון מה להגיד לפסיכולוגית, אבל עד לפגישה הבאה אני מותרת/שוכחת/מדחיקה...וזה עובר וכך הלאה. אני לא מצליחה לדבר על הכל, לא מצליחה להרגיש בנחת, ולא מתנהגת בצורה טבעית כמו בסביבתי המוכרת. נכון שאני פחות לחוצה לפני הפגישה, אבל בתוכה אני לא אני. יש לציין שהיא נראית לי בסדר לפעמים, ולפעמים שהיא רק מנסה להעביר את הזמן. (וזו הערכה של מטופלת שפעם ראשונה שהיא עוברת טיפול בחייה)

שי יקרה, חשוב ביותר לשתף את המטפלת בכל מגוון התחושות המתעוררות בך, לפני, תוך כדי ואחרי השעה הטיפולית. תוכלי, כמובן, לנצל את אותם ימים סןערים שלאחר הפגישה כדי לכתוב את הדברים ב"רוח" שבה הם מתעוררים. כך הם לא יאבדו מחריפותם גם כשיגיעו אל החדר, במפגש. יכול להיות שחלק מאותה תחושת זרות שאת מרגישה מולה, קשור לעובדה שאת מתנכרת לאותן תחושות משמעותיות שמתעוררות אצלך. אפשר שמדובר בהד מעברך, כאשר נאלצת מסיבות כלשהן להביא את עצמך באופן חלקי בלבד. שווה דיון והתבוננות. בהצלחה ליאת

הי שי וערב טוב, אם את עדיין קוראת כאן, אז מנקודת מבטי (מטופלת זמן רב), מכירה מאד את מה שאת מתארת. מחוץ לחדר הטיפולי - ים של רגשות, כמה יש לומר, ואיך הכל נסגר באופן מתסכל כאשר את בפנים. תמיד ממליצים לשתף, עד כמה שאנחנו מאפשרים לעצמנו. אפילו אם הדיבור הוא מבחוץ וזה מה שמתאפשר בתחילת הטיפול. חומר מצויין לעבודה טיפולית בונה. לדעתי, אפשר לשתף בכמה דברים: גם בהרגשת העצבנות שאחרי וכל מה שעולה בראש בימים העוקבים לפגישה (גם אני רושמת, לפעמים דברים הולכים להם לאיבוד בתוך הראש); גם בהרגשת התסכול ו/או הכעס על כך שאת לא מצליחה להגיע בפתיחות ושהכל עצור; שהרגשות לא מגיעות ב"ריל טיים"; וגם, אם את יכולה, בהרגשה ש"לפעמים היא נראית בסדר ולפעמים רק מנסה להעביר את הזמן". זהו בקטנה א.ה.