ייסורים מתמשכים

שתי המילים הללו מתארות במקצת את רגשותיי. עוד יום עבר ושוב שירי לא הולכת לבית ספר.ושוב היא משקרת לכל הסובבים אותה בהבטחות שווא. "אני אבוא ללמוד", "אני אקח את עצמי בידיים", "אני אתגבר ואלחם"... ושוב בבית לבד.רק אני, המחשבות, והאנשים שרצים לי בראש כל היום.מנסים לתת לי קישור למציאות הנפרדת. למציאות הרחוקה ,למציאות הלא קיימת. מתי זה ייגמר? אני שואלת. מחר...מחר...מחר....מחר...ועובר עוד יום...ועוד יום... ועוד יום... וככל שהימים עוברים כך גם הכאב מתעצם..ומתעצם. רוצה חופש מהכלא. שירי. לאביב המקסימה:אני לא יודעת מאיפה את מביאה את האיכפתיות העצומה הזו,את ההשתתפות בכאב עד הסוף, את הרצון העז לתרום ולשפר. אבל מה שאני יודעת זה שהאנשים שמקבלים ממך את העזרה שאת מוכנה להציע מרגישים ניחום מזה שאת פה איתם . מניסיון.

היי שירי, אני פה איתך, אז את כבר קצת לא כל כך לבד, אלא איתי ביחד. אני לא חושבת שזה יגמר לבד, יעלם פתאום יום אחד מעצמו, אין לנו כובע קסמים כזה כמו שהיינו רוצים, שנחבוש אותו, וביום שאחרי נקום כאילו כלום, לצערינו. אם היה לי הייתי משתמשת בו בעצמי ומעבירה אותו הלאה. אם לא מתמודדים אם הכאב הוא אכן מתעצם, ולבד נורא נורא נורא קשה ליהיות שם, הייתי שם לבד, פחדתי נורא, ממש כמוך, ואז אזרתי אומץ, והכנסתי לשם מישהי. עצם הדיבור או הכתיבה על הפחד והידיעה שיש מישהו בצד השני שמקשיב לפעמים עוזרת, אבל זה לא מספיק, לפעמים צריך יד קצת יותר מכוונת שתדע גם לשלוח לך ספינת הצלה קטנה ולפרוש לך רשת בטחון ענקית במקום בו את נמצאת, שתדע לתת עצות קונקרטיות לגבי ההתמודדות, וזה רק ייעוץ מקצועי יכול לעשות. ההשתתפות בכאב עד הסוף באה מזה שבאמת הייתי שם והרגשתי את זה, ואני יודעת כמה זה מפחיד לבד, ועד כמה עוד יותר מפחיד לעשות את הצעד הראשון ולבקש עזרה ולספר לאדם שיושב מולך, פנים אל פנים, מה קורה אצלך בפנים, באפילה, בחשיכה, ולצפות שיבין, במין ידיעה שאדם שלא היה שם לא יבין באמת עד הסוף מה קורה שם, אבל זה שווה את הקושי הראשוני וההתגברות עליו. יש מטפלים מקצועיים וטובים שבאמת מבינים ובאמת יכולים לחלוק איתך את הפחד והחרדה שאת חשה. תקדישי לזה מחשבה שניה בתוך כל הבלגן של המחשבות והאנשים שרצים לך בראש, לחלק, לשתף, להישען קצת על מישהו, ולהקל מעליך את המשא. מהנסיון הכי הכי פרטי שלי ומהלב אני אומרת לך - זה שווה את זה ! אני השגתי לעצמי את החיים בחזרה, וגם את יכולה לעשות את זה. אני פה איתך בכאב, ואת יכולה להמשיך לכתוב אליי אם בא לך. אביב.