לליאת ולכולם

אני בטוחה שלכולם,כולל לך,נמאס כבר 'לשמוע' ממני ואת 'צרותיי' ואתם בטח חושבים שאני 'סתם נודניקית' שמחפשת דרכים לכפות את עצמה על האחרים ו'להיות במרכז', ואולי שאני סתם אדם מעצבן ש'מקטר' כל הזמן ללא הפסקה,וכעת אני בטח נשמעת ממש פתטית,וזה ברור לי. תאמינו לי (וזה נורא לומר זאת) שכעת אני ממש שונאת את עצמי וכועסת על עצמי,על מי שאני, על מי שנהייתי,ואני לא מפסיקה להתלבט אם לשתף אותכם בכך או לא; בטוח שאף-אחד אחר בעולם ה'חיצוני' לא אשתף. ומה שגם מעצבן אותי עכשיו,שאפילו עכשיו עם מצב-רוחי המדוכדך,הOCD 'שולט בי' וכשאני רואה טעות כתיב אני חייבת לתקנה,אפילו 'במחיר' של הפרעה בריכוז,העיקר שיהיה כתוב בצורה 'מושלמת',וגם מזה נמאס לי כבר. אבין את כולם,ובמיוחד אותך ליאת,אם לא תתייחסו לדבריי,כי כמה אפשר כבר 'לסבול נודניקית כמוני'. אתם כ"כ טובים אליי,ואני 'הורסת הכל' כמו שתמיד אני עושה. תודה על ההקשבה, משתנה

עכשיו אני מרגישה ממש מובכת ממה שכתבתי; חשבתי שהרגשתי תשתפר כשאכתוב זאת,כפי שקורה בד"כ כשאני כותבת,אך הפעם קרה ההיפך.

הייתי עכשיו בחוץ, וגיליתי שמש נפלאה שמחבקת בחום, לא גובה על כך מחיר, לבד מן העובדה המצערת שזה פשוט נגמר עוד כמה שעות. צאו מהר, כולכם, לשמש! ולמשתנה, אני שמחה שאת מצליחה למצוא לעצמך פינה קטנה אליה את יכולה להביא את עצמך כמו שאת, עם מצבי הרוח המדוכדכים ועם הרצון לקחת מקום. אנחנו, אגב, מקבלים כאן גם אנשים שכתיבתם אינה רהוטה :-)) חיבוק ליאת

שהייה בשמש-בעיקר בחורף- באמת תמיד מחזקת אותי ומשפרת את מצב-רוחי,אך היום לא כ"כ יצא לי לשהות במחיצתה,אפילו שאיני צריכה להתאמץ הרבה כדי לצאת אליה,כיוון שיש לנו 'מרפסת-שמש' בבית,אך גם בזה הOCD 'שולט' בי לפעמים,כמו: לא לצאת החוצה כדי לא להתלכלכך,לא להזיע בסוודר החדש וה'נקי' שאני לובשת פעם ראשונה(קניתי אותו כשהייתי בחו"ל),כי אז איך אחזיר אותו לארון וכו'{מצטערת שאני שוב עושה זאת - 'משליכה' עלייך את 'צרותיי' ולבטיי}. תודה שאת מקבלת אותי כפי שאני,ו'לא שופטת' אותי על מצבי-הרוח המדוןכדכים שליועל ה'נודניקיות' שלי(הנה-גיליתי טעות כתיב ובכל-זאת השארתי אותה,למרות שהיא הוציאה אותי בכל מקרה מהריכוז ועיכבה אותי בהמשך הכתיבה),הרי אפילו לי קשה לקבל את עצמי כפי שאני עכשיו,אז איך אני יכולה לצפות מאחרים שיקבלו אותי!? החיבוק עזר קצת, משתנה

הי משתנה, את נשמעת חסרת ישע, זקוקה להמון המון תמיכה, ולסיוע. ואת יודעת מה? כשאת ככה פתוחה ופחות עצורה, נותנת לעצמך להישבר קצת, פה, ואני יודעת שההרגשה מרה ואיומה ואומללה ומפחידה, זה נותן הרגשה מקרבת אלינו. נותן לגשת. לתת לך כתף. אגב, רק שתדעי (הנה סוד), שאני פה עושה שבעים הגהות על כל הודעה, אם לא מאתיים. לפעמים כל-כך הרבה פעמים עד כדי כך שאני מתרחקת מההודעה לגמרי, מאבדת כל קשר לתוכן, נותרת עם ריכוז נמוך מאפס, ולפעמים בסוף גם לא שולחת אותה. בהחלט עדיף היה לו יכולתי לוותר קצת ולשלוח גם הודעות משוחררות יותר בלי ביקורת עצמית קטלנית כזו. שמש נפלאה בחוץ. נפלאה נפלאה. ביקרתי אותה היום כבר פעמיים (טיול בוקר וטיול צהריים) וגם אתמול. ימים יפים יפים. ימי מרפא. ממש חבל על כל שנייה שלא נמצאים בחיקה. בואי שמש א.ה.

תודה על תמיכתך,תיארת במדוייק את הרגשתי עכשיו,ובאמת 'נתינת הכתף' שלך עכשיו עוזרת לי; פחדתי בהתחלה ש'תשנאו אותי' בגלל מה שכתבתי ואני שמחה לראות (מליאת וממך) שזה לא ככה,ושאתם מקבלים אותי כפי שאני-גם כשאני לא במיטבי. בהקשר אלייך-כתבת שאת עושה כ"כ הרבה הגהות לפני שליחת ההודעה,אוללי במקרה גם את סובלת מOCD ,והנטיה לשלימות גורמת לך לכך? כי אצלי לפחות אני יודעת שזה מהOCD .אני מקווה שלא תכעסי על שאלתי,פשוט אם זה באמת OCD וזה מפריע לך גם בתחומים אחרי בחייך,אז יש לזה טיפול.(הנה גיליתי שוב טעות למעלה ולא תיקנתי אותה). להתראות, משתנה

שלום משתנה, את יודעת, לפעמים דווקא כשמרפים קצת ולא נלחמים, דווקא אז הגוש בגרון משתחרר ואיתו גם הפלונטר. המכתב שלך גדוש האשמות והתנצלויות על מי שאת.. למה בעצם? לכולנו יש עליות וירידות- יש תקופות שאנחנו רק פורקים כמו משוגעים- כאן ובטיפול, ויש תקופות שאנחנו נשענים לאחור ורק מקשיבים או מסייעים... אנחנו תמיד גם וגם וזה בסדר. (אני פורקת ומ?לאה לא פחות ממך, ומלקה את עצמי יפה-יפה)- היום, אולי בזכות מזג האויר, המילים המקרבות מכאן, או סתם בזכות הזמן שעבר, אני קצת יותר רגועה איתי. אז יכולה לומר לך שאולי בקרוב גם את תשובי להיות כמו שהיית. בנתיים, תני לעצמך להיות בלי להתנצל על כך. אני דווקא שמחה לקרוא ממך. אני גם מצטרפת לא.ה. בנטייה שלי לבדוק ולקרוא שוב ושוב אם כתבתי טוב.. יש ימים שאני גם בודקת מה השעה 5 פעמים בדקה, או אם המפתח והארנק עדיין בכיס כל רגע.. לא חושבת שזה בהכרח OCD.. אצלי זה בעיקר שילוב של לחץ מגורם אחד ופיזור נפש או חוסר תשומת לב ביחס לכל השאר. זה לא גורם לי לסבל, אז אני מניחה שזו לא בעיה. אני מספרת לך כדי שתיזכרי שברמה מסוימת כולנו קצת דכאוניים, קצת OCD, קצת חרדתיים... קצת מכל דבר טוב.. ודווקא מכאן היכולת שלנו להתחבר למי שאצלו זה החריף.. למרות שאין לי OCD, אני מצליחה להתחבר לקשיים שאת מעלה ואשמח אם תמשיכי לשתף כשתרגישי שזה טוב לך, בנתיים שולחת לך יצירה מופלאה של ש??ח?רו?ר שהתיישב לי מול החלון (הציפור השחורה עם המקור הצהוב/כתום).. השמש כנראה בקרוב תשקע, שיהיה לנו שבוע קל ונעים, לילך.

תודה, ריגשת אותי בדברייך,כולכן כ"כ תומכות בי וזה משמח אותי,כי כשכתבתי זאת חשבתי שלכולם כבר נמאס ממני ושכולם שונאים אותי. לי יש קושי עצום להודות בפני אחרים שאני זקוקה לעזרה ושיש מצבים שאני חלשה נפשית ופיזית,כי תמיד אני רגילה 'לשחק אותה' חזקה בפני כולם,לכן גם כאן בפורום התלבטתי אם להראות שאני גם חלשה מאוד(נפשית)לפעמים,וכעת אני שמחה שלא ויתרתי ובכל זאת שיתפתי אתכן בהרגשתי,עד כמה שהיא לא נעימה. דרך-אגב חשבתי שרק אני 'מלקה את עצמי',מחשבה דבילית נכון?! וגם קצת עודדת אותי שלכולם יש דרגה מסויימת של OCD -של בדיקת דברים וכו' וש'איני לבד בסירה הזו'.