מיון

סחבתי את עצמי לשם אתמול בערב.הרופאה שדיברתי איתה אמרה לי להכפיל את המינון ממחר ונתנה לי כדור שינה."עוד קצת סבלנות"היא אמרה,ושאם המצב לא משתנה אחזור.היא שאלה למה אני מצפה מהמיון...ולא ידעתי מה לענות.הרי לא רציתי שיאשפזו אותי...רק שיעזרו לי,להרגיש יותר טוב כבר.רציתי להישאר לידה בחדר (אפילו שלא ממש חיבבתי אותה) כמה זמן,ושהיא לא תזוז ממני ותשאיר אותי לבד בתוך הואקום הזה.

ויק, אני קוראת אותך פה, וחושבת לעצמי כמה כוח יש ביכולת לבקש עזרה. אחד היתרונות של הפורום הזה, שברגעים שקשה, הוא עוזר לנו להרגיש שאנחנו לא לבד. שיש מי שקורא אותנו, מבין, מושיט יד וירטואלית לעזרה. פה אין ואקום. תחזיקי מעמד. הדר

ויק יקרה, מקווה שהוטב לך קצת. המשיכי לספר לנו מה שלומך. כל הכבוד לך על הכוח לקום ולהציל את עצמך. גם אני, כמו הדר, מתפעלת מהיכולת הזו, ומאמינה שאסור שיהיה אחרת. אני שמחה להיות כאן עבורך תמיד, ושמחה יותר לדעת שבשעת מבחן את יודעת למצוא לך מישהו- בשר ודם - שיהיה לצידך. ותודה גם להדר שלנו שלא איפשרה ואקום. שבת שקטה ליאת

ויק, עקבתי בדאגה אתמול, ועכשיו אני מרגישה קצת הקלה לדעת שלמרות הקושי הצלחת להביא את עצמך לגשת למיון. אני שמחה שאת קצת יותר בסדר היום, או מקווה שאכן זה המצב בסקאלה שלי את מועמדת רצינית לקבלת צל"ש (באמת)..כל כך לא פשוט לבקש עזרה, יש ימים שכל כך לא פשוט אפילו סתם לצאת מהבית.. אולי את יותר חזקה ממה שאת חושבת.. "עוד קצת סבלנות" באמת, תני לעצמך להיעזר בלי להרגיש עם זה לא נוח עד שתרגישי מאו?ששת. בהצלחה יקרה, שמרי על עצמך. אבקש מהשמש הנהדרת שתחמם קצת יותר באזורך. שתשלח כמה קרניים עוטפות מבעד לחרכים שהשארת פתוחים. שישרטטו עבורך פסים של אור על קירות ורצפה. המשיכי לכתוב יקרה.. לילך.