התייעצות קלה...

שלום רב, לפני כשנה עזבתי מיוזמתי מקום עבודה בו ראיתי את עתידי. עזבתי לאחר שהממונה עלי התייחס אלי בצורה נוראית, נצלנית, ואינטרסנטית באופן מכוער לארגון. מעולם לא אמרתי בפניו מה שאני חושבת - בצורה שאני חושבת, כלומר, תמיד מצאתי מילים יפות ועדינות להסביר מה לא בסדר והיחס שלו החמיר. כיום, שנה לאחר שעזבתי את מקום העבודה, אני עדיין חשה חרטות עצומים על שלא הבעתי בפניו את תחושותי (מכך ניתן להבין עד כמה פגע בי היחס שלו מבחינת ההערכה העצמית שלי וכו'. מה יכול לסייע לי להשתחרר מרגשות אלה?? אני חושבת שזה קצת מאוחר ליצור עימו קשר ולהטיח את כל האשמותי בפניו... *** חשוב לציין שהמשכתי בחיי, אני לומדת ועובדת במקביל, התחתנתי במהלך שנה זו ועוד.*** תודה מראש, קוצ'ה

שלום לך קוצ'ה, היכולת להניח לכעסים ישנים היא אחד הנכסים היקרים שאדם יכול לבקש לו בחייו. כאשר אנו נתקלים ברשעות, בקטנוניות, בתככנות (וגם בנהגים מטורפים בכביש) הדחף המיידי במקרים רבים קורא לנו להציל את כבודנו הרמוס גם במחיר כמה ברכות חמות ל?א?מ-אמא שלו, תוך שאנו מנסים נואשות לחנך אותו לנהוג אחרת. לרוע המזל, יכולתנו להשפיע על התנהגותם של האחרים מוגבלת במידה רבה. בעיקר כשמדובר במנהל נצלן ומרושע. במפגש עם אנשים רעים, החכמה היא להתרחק כמה שיותר מהר, והכי רחוק שאפשר. נדמה לי שהצלחת לעשות זאת לא רע. הכעס שאת ממשיכה לשאת כלפיו ממשיך להתגלגל איתך כאותה משקולת כבדה המחוברת לרגלו של אסיר. באופן מוזר - גם כאשר אנחנו יכולים לחלץ את הרגל בקלות ולהשתחרר מעו?ל?ה של המשקולת, הבחירה היא להמשיך ולסחוב את המטען המיותר. אני מציעה לך להרפות מן האחיזה הלופתת באותה משרה אבודה, מאותו ממונה נצלן ומתעלל, ולהפנות את המשאבים שלך להמשך התפתחותך המקצועית. בהצלחה ליאת