לליאת

בטח כבר נמאס לך 'לשמוע' ממני כל שבוע,אם כן בבקשה תגידי לי,ומבטיחה לך שאפסיק 'לנדנד'; אך אם לא בבקשה תעזרי לי להתמודד עם הבעיות שאפרט בהמשך. חשוב לי לציין שהפעם (בניגוד ל'תקופה הראשונה' שהיתי פעילה בפורום וש'התמכרתי' אליו)גם לא 'התמכרתי' לפורום וגם אני מקבלת כל פעם מעיין 'זריקת עידוד' דרככם ובטח שלא נכנסת לדכדוך מכך{כפי שקרה בעבר}(אך זה לא אומר שאיני מדוכדכת יותר ושהמצב הסתדר) . הבעיה היא ראשית-כל שאיני בטוחה אם זה סתם עצבים עקב הPMS או 'התשה'ויאוש מהמצב הקיים,אך ביומיים -שלושה האחרונים(בעיקר) אני מרגישה שאף אחד בעולם לא אוהב אותי ושאפילו אנשים זרים סתם 'מתנהגים אלי יפה' כיוון שהם לא רוצים להעליב אותי,ואפילו נראה לי שמשפחתי כבר לא כ"כ אוהבת אותי אלא סובלת אותי, אך אף-אחד לא באמת מבין אותי,ונראה לי שאם לא מבינים אותי אז גם לא אוהבים אותי(ואולי זה שטותי לחשוב כך?!). הבעיה היא גם שכעת אני כמעט לבד(רוב הזמן)עם הוריי המבוגרים,ויוצא מצב כזה שבגלל שאיני עובדת,רוב מטלות היום-יום נופלות עליי(וכוונתי בעיקר-לקניות,הסעת הוריי ממקום למקום וכו'),ואולי זה נשמע פשוט,אך לעיתים{ובזמן האחרון יותר} זה יותר גרוע מלעבוד במשרה מלאה,רק שאז לפחות משתכרים על כך ומקבלים עצמאות כלכלית ונפשית,בניגוד למצב בו אני נמצאת; זה לא שהופכים אותי ל'משרתת של הבית' ,אך נוצר מצב שאם אני לא עושה דברים אילו,הם פשוט לא ייעשו,וכאילו שרוב 'בעיות הבית' 'יושבות על כתפיי',בנוסף ל'צרות האחרות' שיושבות עליהן וגורמות כמעט ל'קריסתן'(אולי אני קצת מגזימה בתיאור,כי אני נמצאת כעת במצב-רוח רגשני עקב הPMS =תסמונת טרום מחזור). איני מחפשת עבודה כעת,למרות שאני רוצה,ואני דוחה זאת כל הזמן,עקב הפחד העצום והחרדות שיש לי מכך ,שממש 'משתקות'אותי מלפעול,וזה גורם לי להישאר באותו מצב מייאש שאני נמצאת בו. איני מצפה שתמצאי לי 'פתרון קסם' למצבי,ואני יודעת שזה בלתי-אפשרי,אך אשמח לתגובתך.

שלום משתנה, את מתארת, כבר זמן מה, חוויה מתמשכת של עומס נפשי , מתח פנימי, ובעיקר תחושת בדידות וחוסר הכלה מצד בני משפחתך. חלק גדול מתחושת העומס שאת חווה, נובע מן העובדה שאת נאלצת לפעול ולתפקד למרות החרדה ואל מול דפוסים עקשניים מאד של הימנעות. אנשים חרדים מעדיפים להתכנס להם לפינה מוגנת, להימנע מלהיפגש עם מטלות היומיום (בעיקר אלה המעוררות חרדה גלויה), ולהימנע מהסברים למי שממילא לא יבינו. מהבחינה הזו, ההכרח לקום ולסייע להוריך המבוגרים פועל בשירות ההבראה שלך, והוא חשוב בעיני לא פחות מהטיפול עצמו. באופן פרדוכסלי, ככל שתעשי יותר ויותר מטלות, הן יאיימו עליך פחות ויגזלו פחות משאבי נפש. עדיין אני מוצאת את עצמי נעצבת על כך שאת חוסכת מעצמך את הטיפול התרופתי שהיה יכול לעזור לך ביותר. בכל מקרה, מקווה שתחושי הקלה כלשהי, ולו מעצם הכתיבה והשיתוף בפורום. החזיקי מעמד ליאת

משתנה, אני קוראת אותך לאחרונה ,מבינה כמה קל ומפתה להיכנס לייאוש.. יש מצבים שבהם היאוש נראה יותר קל ויותר נוח אבל לאור התסכול המתמשך שאת שרויה בו כבר לאורך זמן ,כפי שאני קוראת , את חייבת "לקחת את עצמך בידיים" כלומר להתחיל לטפל תרופתית ,וזאת על מנת להקל עלייך ולסייע לעצמך לעבור את התקופה המדכדכת, לאחר שתתחילי עם הטיפול התרופתי יהיה לך קל יותר להתמודד עם המטלות היומיומיות גם בבית וגם מחוץ לבית כמו:מציאת עבודה. אני מצטערת וחשבתי והתלבטתי אם לשלוח .. מקווה שאת לא כועסת... וכן אני מבינה אותך שלא תחשבי שלא, אני יודעת גם שקל להגיד וקשה "לעשות" אבל תכל'ס אם תתחילי לעשות יותר על מנת לעזור לעצמך ,תרגישי הרבה יותר טוב.

ליאת שלום ותודה על תשובתך, ראשית חשוב לי להוסיף שבעיניין השיעול היבש המעצבן ומטריד ו'שאריות השפעת' אני מזדהה איתך בהחלט-כי גם אני כעת בשלב זה של ההחלמה מהשפעת. מה שכתבת לי כ"כ נכון,בעיקר הקטע שכתבת ש" אנשים חרדים מעדיפים להתכנס להם לפינה מוגנת, להימנע מלהיפגש עם מטלות היומיום (בעיקר אלה המעוררות חרדה גלויה), ולהימנע מהסברים למי שממילא לא יבינו...",וגם זה שהעזרה להוריי חיונית עבורי ,זה אומנם בהתחלה קצת הפליא אותי,אך אחרי זמן קצר הבנתי את ההגיון בכך,וברמה מסויימת זה אפילו הקל עליי-כי איני רוצה שהוריי שתומכים בי לא הפסקה - נפשית וכלכלית,יציטיירו כ'אנשים נצלנים' כי זה לא כך,ונראה לי שההיפך זה הנכון,ואם זה גם עוזר לי-ולא מזיק,אז זה טוב - כי גם יש תגמול לכך. לא מובן לי למה התכוונת ב"..דפוסים עקשניים מאוד של הימנעות"?( האם הכוונה לכך שכתבתי שאני נמנעת מביצוע מטלות חשובות כדי לא להתמודד עם החרדה הכרוכה בהן?). בעיניין הטיפול התרופתי איני כ"כ מסכימה איתך ועם חן,גם בגלל ה'צרה' שקרתה לי עקב הכדורים,ושאיני רוצה אפילו ב'קמצוץ' של סכנה לסכן את עצמי כך שוב,וגם בגלל שדעתי עדיין חלוקה בעיניין הכדורים ונוטה יותר נגד,כי ראיתי תוכניות תעודה שהזהירו מהשימוש בכדורים ומה הם יכולים לגרום ב'מקרים קיצוניים,שמי מבטיח לי שלא יקרו אצלי.כמו-כן זה נראה לי לא טבעי ואף 'מזוייף' שארגיש טוב בגלל חומר כימי,אולי אהיה כמו 'זומבי' ומה כשאפסיק עם הכדורים - אחזור שוב לאותו מצב!?זה פשוט לא טבעי. ומה אם כמו בעבר שוב אשכח דברים כשלקחתי את התרופות ואולי הזיכרון שלי יפגע,ומה אז אעשה!?