היי ליאת...

היי ליאת כמה כיף לראות אותך כמו תמיד....... בזמן האחרון יש אנשים שמקנאים בי בצורת סגנון החיים שלי ביכולת שלי להצליח באונ בלי ללמוד הרבה הקטע שאני מכיר את עצמי ואין לי ממש במה לקנא...זה נראה לי ממש מגוחך........ דבר נוסף אני קורא כל מיני ספרים על קולנוע על איך בונים דמויות ואיך בונים מתח אצל הקהל אין ספק שכדי לכתוב תסריטים צריך להיות פסיכולוג אין של הדמויות והן של הצופים על מנת לדעת באיזה צורה יש להציג את הדברים.....במהלך הקריאה אני מצליח לראות את עצמי כדמות בסרט ולראות את הרגישות והאמביוולנטיות שלי כאדם ובין היתר של המעשה שעשיתי שאני חש כמעשה מכונן ומגדיר....מצד שני ראיתי איזה סרט של אונס נורא שהזכיר לי את אותו דבר נורא כאדם תוקפני אני חש ממש רע כלפי המעשה ההוא עדיין משום מה היחס התוקפני בסרט לא הזכיר לי רק את אותו מעשה כלפי הזונה אלא גם כלפי האקסית שם יחסי המין היו בהסכמה מלאה ולעיתים כשהיא יוזמת אמנם אני חושב שהליכה לזונה היא פשע נורא.......אבל יש מצב שאני חושב שעצם המיניות שלי אישית עם נשים באופן כללי בלי קשר לזונה היא חטא?הרי אני לא חושב על מין כפשע באופן כללי.......אני חי בתנודות נורא גדולות של התחושות מצד אחד יש רגעים שאני עם אנשים אני חש ביטחון ומצב רוח טוב(אולי בגלל שהם מרעיפים עליי חיבה ובדרכ אני פוגש אותם באונ) אבל כשאני לבד וזה מצב הצבירה שלי בדרכ אני מרגיש רע לפעמים ומתחיל לבכות...........כואב לי כל כך על מה שעשיתי עם אותה אישה ולפעמים אכפת לי רק מעצמי ומגורלי.......טוב שיתפתי כבר הרבה התראות ותודה ביי

MR BLUE יקר, היכולת שלנו להתבונן על עצמנו מעט מבחוץ, לזהות נראטיב, לתת את הדעת למכלול של ממדים, לאמביוולנטיות הקיימת בנו - מבורכת ומעידה על שינוי חיובי באופן בו אנו ממשיגים את עצמנו ואת הבעיה ממנה אנו סובלים. מרגש לראות את התהליך הזה אצלך, בו אתה נע לסירוגין מעמדת הגיבור המככב לעמדת הבמאי או הצופה, כאשר כל תנועה כזו מתאפיינת ברגש דומיננטי מובהק, המשתנה בהתאם למיקום (לפני או אחרי המצלמה) ולזו?ם. היכולת לראות את האסונות שלנו כמשהו מכונן מתוכו אפשר לצמוח, נדמית בעיני אופטימית באופן מרענן. ההבנה שיש מי שרואים בנו מושא קנאה, גם בשעותינו הקשות, מדגישה את העושר והחיות של הקיום שלנו, הלא כן? תודה ששיתפת :-) ליאת