תרופות

הי אורנה, אני נמצאת בתקופה לא קלה.....וסיפור חיים לא קל.. שנה רביעית כבר בטיפול... לא פעם חשבתי על טיפול תרופתי בכדי להקל על עצמי מהרגשות הקשים שאני מסתובבת איתם כל הזמן. העניין הוא שאני לא יודעת מהו הסף שלי, כך שאני דוחה את זה ומסתדרת.. עם הטיפול הרגשות הקשים האלו רק מחריפים ואני לא יודעת מתי יהיה לזה הקלה, אם בכלל. היום אני בכלל מטילה ספק אם טיפול יכול באמת לעזור לכל הרגשות הללו, כמובן שעולה השאלה האם הכימיה ביני לבינה לא עובדת, ואולי בגלל זה היא לא מצליחה לעזור לי (או שמא אני לא מצליחה לעזור לעצמי..) היא כן עזרה לי בהרבה דברים, דברים שנראו בעבר עיסה אחת גדולה, מחולקים לחלקים / חומרים... אף פעם היא לא הציעה לי עזרה תרופתית, זה תמיד נבע ממני, כך שגם זה מונע ממני להעזר בתרופות. כמו כן, כל חיי אני נלחמת להיות נוראמלית, לחיות חיים רגילים, להיות כמו כולם , ושתיית התרופה בעצם מראה לי כי נכשלתי, כי אני לא טובה/ מתמודדת עם החים, אותי אישית זה מבייש..אפילו משפיל.. משהיא שסיפרה לי שהיא נעזרת בתרופות, תארה זאת כך "הפסקתי להרגיש ואני לא אוהבת את זה.." , אני לא מוכנה להפסיק להרגיש, גם לא את הרגשות הקשים, אני מוכנה להחליש את העוצמה אבל לא להפסיק להרגיש... מעבר לזה שאני מפחדת שלא אוכל לחיות את חיי , אחרי כן, ללא התרופות, יש חשש גם מלהשמין.. את חושבת שטיפול פסיכולוגי ללא תרופות, עובד פחות טוב? הפסיכולוגית שלי אמרה שיכול להיות שמשהו אחר יכנס לטיפול, מה כבר יכול להיכנס שלא נכנס עד עכשיו? מה את אומרת? תודה, ניבה

שלום ניבה, אני חושבת שזו שאלה חשובה, ואשמח לקרוא עוד תגובות. העמדה שלי בנושא היא שתרופות, כאשר הן נחוצות (ובכך תכריע רופאה פסיכיאטרית), הן בנות-ברית שלי בטיפול, משום שהן מאפשרות העמקה של העבודה הטיפולית. מנסיוני עם מטופליי, הם לא הפסיקו להרגיש, אלא להיפך - עבדו איתי בצורה חדה ומעמיקה יותר. גם תופעות הלוואי (דוגמת עלייה במשקל) הן לרוב נשלטות. אני חושבת שאם הנושא מעסיק אותך כבר זמן רב כדאי לך להתייעץ עם פסיכיאטר, ולשמוע חוות דעת מקצועית. אל תשכחי שאין משמעות הדבר שאת מתחילה בטיפול התרופתי, אלא שאת שומעת דעה מיומנת. שיהיה בהצלחה, אורנה