שבורה

אוף, כל כך רע לי, אח שלי נראה כל כך מסכן וחסר אנרגיה, אחרי התקף פסיכוטי והסבירות שמדובר בסכיזופרניה עולה. הריצות לוודא שהוא לא שוכח כדורים, הזמן לנסות לדובב אותו על מנת ולנסות להבין מה עובר עליו ובעיקר חוסר לקיחת האחריות של הורים שלי, שחוץ מלשאול אותי מה איתו לא מוכנים להתערב במצבו... אמא שלי במפורש אומרת אין לי כוח לזה ומסירה אחריות... כל כך כואב לי. שום דבר לא משתפר בדיוק להפך. קשה לי לראות אותו כל כך נטול אנרגיות, דווקא בתקופה שהוא התחיל ללמוד ועבר לדירה חדשה ונכנס לחברה חדשה והכל הלך כל כך טוב... ומוזר מה ששבר אותי זה דווקא מריבה עם סבתא שלי שגרה איתנו בבית. השתלטנות שלה כל כך מעייפת אותי. אין מקום לאף אחד לעשות, רק לה..בא לי לישון ולא לקום יותר לעולם. פרח

פרח יקרה, לצרות יש נטייה להגיע, כמו משום מקום, דווקא ברגע הלא מתאים. צר לי לשמוע שהכל נופל עליך, ואני יודעת עד כמה קשה ותובעני יכול להיות הטיפול באדם חולה. נטילת התרופות כסדרן היא אכן חיונית ביותר, וטוב שאת מודעת לחשיבות הדבר. אני מניחה שכולכם נמצאים עדיין בשלבי עיכול האבחנה, ויתכן שההתנערות של ההורים היא חלק מניסיון לא מודע להתכחש למחלה ולהשלכותיה. כדי לרתום גם אותם לעזרה כדאי לדאוג שיקבלו הסברים ענייניים על המחלה, על מהלכה, ועל הפרוגנוזה המשוערת. אפשר להיעזר לצורך כך במישהו מהגורמים המטפלים באחיך. אני דווקא מצליחה להבין איך העצבים יוצאים בסוף על סבתא, שנכנסה בבלי דעת ל"קו האש". כשהכל מתוח, גם אירוע קל יכול להתלקח לממדים לא סבירים. נסי לשמור כוחות, ולהימנע מעימותים מיותרים איפה שלא מוכרחים. בכל מקרה, אנחנו כאן אם תרצי... שבת שלום ליאת