התייעצות (דחופה)

שלום ליאת גיסתי סובלת כנראה מדיכאון לאחר לידה. יש לה שני ילדים, בן שלוש ותינוקת בת פחות מחודש. היא לא מתפקדת בבית(לא מבשלת,לא מנקה לא מאכילה וכד') היום אמרה כי היא תיקשור את הילד בחדר. היא מכניסה אותו לחדר בעונש כל הזמן למרות שאין סיבה הגיונית לכך. היא צועקת עליו ומכריחה אותו לישון, לא מאכילה אותו ולא דואגת לצרכים בסיסיים ומינמליים מאוד. (וזו רק תמצית התנהגותה) אחי,למרות שאנו אומרים לו שהמצב חמור הוא מתכחש לזה.משפחתה-אפשר לומר שלא קיימת. היום נשוחח עם רופאת המשפחה בתקווה כי היא תדובב אותה לקבל טיפול, אך אם זה לא יעזור אני חושבת לפנות למשרד הרווחה מכיון שהילדים סובלים וכן, אני חוששת שהמצב שלה יחמיר והיא תפגע בילדים בצורה קיצונית יותר (במיוחד בגדול) אני מאוד מודאגת, כבר שלושה ימים זה מדיר שינה מעיני, אני לא מצליחה לדבר עם אחי,הוא מתנגד לכל מה שנאמר ומנסה להראות שזה לא גרוע כמו שאנו מתארים. אני מבינה שגם עליו זה משפיע וזו דרכו (השגויה) להתמודד אך אם אחכה שהוא "יתעורר" המצב יהיה חמור הרבה יותר. האם עלי לפנות ישירות למשרד הרווחה או לגשת לרופא הילדים או לטיפת חלב, או לגורם אחר???. האם פנייתי, כגיסה, מספיקה כדי שמישהו מקצועי יגיע לביקור בית ,לאבחון וכו'??? תודה רבה.

שלום מיטל, לידה יכולה להוות גורם דחק המצית דיכאון חריף. במקרים אחרים, שכיחים יותר, ייתכנו עייפות, דכדוך ועצבנות זמניים. השינוי המשפחתי יכול לאתגר כל אחד מבני המשפחה, ולפיכך נדרשת תקופת הסתגלות. דיכאון לאחר לידה יכול להיות חריף והרסני, אולם - קשה ככל שיהיה - הוא יכול להיות גם בן חלוף. במקרים של דיכאון אקוטי יש צורך בהתערבות של גורמי בריאות הנפש, ואחת הדרכים לעשות זאת היא דווקא תוך גילוי אמפתיה והבנה למצבה, ולא מתוך עמדה שיפוטית. כגיסה דואגת, את יכולה להציע עזרה פרקטית ברמת היומיום, ולהפחית בכך את רמת הדחק המשפחתית. יש לי הרגשה שנימה שיפוטית ו'מזועזעת' יכולה לגרום גם לאחיך וגם לאשתו להתבצר בגישה מתנגדת ומתגוננת, ולהפחית את הסיכוי שיסכימו לפנות לעזרה. פניה לגורמי רווחה מומלצת ואף מתחייבת במידה ואת עדה לפגיעה מכוונת בחסר-ישע. אני לא לגמרי משוכנעת שזה המצב. כרגע, לתחושתי, מוטב 'להכניס רגל' ממקום מכבד, מבין ומסייע. מזל טוב להולדת האחיינית, ואיחולים לשקט ושלווה במהרה ליאת