ניתוח להסרה

היי אורנה, מקווה שאת מרגישה יותר טוב והחום ירד... אני לא כ"כ יודעת למה אני כותבת את זה פה ואני לא יודעת אם את זוכרת אותי אבל מרגישה צורך בכל זאת. כמה חיפשתי מנתח להסרה. מאז שהתחלתי את הטיפול רציתי את הניתוח הזה. רציתי להפסיק להרגיש. היא אמרה לי שאין ניתוח כזה. שעדיין לא המציאו. ואני המשכתי לחפש. בהתחלת הדרך שלנו הייתה עלייה -הטיפול הוגדר כהצלחה, אחרי תקופה כל מה שעיניין אותי בטיפול היה הקשר ביני לבינה. כמה היא אוהבת אותי? כמה אני חשובה לה? כמה אני מיוחדת בעיניה? הפסקתי לטפל בעצמי ובאתי אליה למטרה אחת- לבדוק כמה אני שווה בשבילה. וזה כאב. ובכל התקופה הזו המשכתי לחפש מנתח. ולא מצאתי. רציתי לעזוב אותה ולא הצלחתי. לא הצלחתי לדמיין את עצמי בלעדיה. הקשר ביננו היה חזק והדדי. הרגשתי שאני מחוברת אליה בכל רמח אבריי. וזה כאב. ואני התחלתי לדעוך. לדעוך מבפנים. והדיכאון התפרץ לו בלי בושה והיכה בי ובה. אחרי שכנועים רבים הגעתי לפסכיאטר. קיבלתי כדורים, וכשהכדורים החלו להשפיע התחלתי להרגיש שאני פחות מרגישה. דברים ואנשים שעיצבנו אותי כבר פחות מעצבנים. העוצמות של הכאב ירדו פלאים. אני מרגישה כאילו שמו לי מיסוך על הלב. קשה להסביר. ואז קיבלתי את הכח לבוא ולהגיד לה שאני רוצה פסק זמן. שאני צריכה הפסקה. אחרי שלוש שנים הייתה לי היכולת. היא לא התנגדה, אמרה שהיא מכבדת את ההחלטה שלי. ואני שלמה עם ההחלטה. עדיין אוהבת אותה מאוד אבל מסוגלת להבין שהיא ל-א יכולה לתת לי את מה שאני צריכה. אז מצאתי לעצמי את המנתח שלי - אפילו בלי הרדמה וכאבים:). קוראים לו רסיטל. בהתחלה כ"כ פחדתי ממנו ועכשיו אני חושבת לעצמי שאם הייתי יודעת שזה מה שיעזור לי להגמל ממנה הייתי עושה את זה מזמן...

לעננית שלום! מזדהה איתך עד כאב. כאחת שאין לה כלל קיום ללא הפסיכולוגית, רציתי לשאול לגבי התרופה, כיצד היא עוזרת לך? האם היא פשוט מקהה את הרגשות? האם את מצליחה למצוא טעם לחיים ללא התלות בפסיכולוגית? בשכל ובהגיון אני גם מבינה הכול, אבל ברגש ובהתנהגות זה כבר סיפור אחר לגמרי.

שלום עננית, בהחלט זוכרת, ולעיתים תהיתי האם רוחות החורף הרחיקו אותך מאיתנו, או שביקרת בפורום בכינויים פחות מעוננים... אני יכולה להבין את תחושת ההקלה שתיארת ברגישות ובחוכמה. מדי יום אני רואה בקליניקה אנשים שמשהו בכאב שלהם ובאופן שבו הם נושאים אותו משתנה בעקבות טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה. אני חושבת שפעם אפילו הזכרתי כאן מילים של מטופלת שלי, שתיארה את השפעת התרופה כמו מסג' בשמנים אתריים באיזור הכאב... היא הדגישה שהכאב עודו נמצא, אבל משהו שם התרכך... כפסיכולוגית, אני לעיתים קרובות חווה את הטיפול התרופתי כבן-בריתי לעבודה. כשמשהו באיזור הכאב מתרכך, אפשר לגעת שם ביתר נחישות ועוצמה, אפשר לקדם שינויים מעמיקים. לכן, במידה מסויימת חבל לי שלא איפשרת לעצמך לחוות את עצמך לאורך זמן עם התרופה ועם הקשר הטיפולי. אני מבינה שזה היה הדבר הנכון עבורך, ומאמינה שבמידה ותחושי שינויים פנימיים בנושא תרשי לעצמך להתבונן בכך שוב. תודה ששיתפת, ולילה טוב, אורנה