אבא שלי

הי, אני רוצה לשתף, להתייעץ ואולי אפילו אם למישהו/מישהי היה/יש מקרה דומה אשמח לשמוע רעיונות כיצד להתמודד ומה הנכון לעשות. לפני כ-11 שנה סבתא שלי חלתה ואבא שלי (ההורים שלי גרושים למעלה מ-20 שנה) עזב הכל ועבר לגור איתה, טיפל ודאג בצורה יוצאת דופן שקצת הרגיזה אותנו ואת האחים שלו אבל הבנו שכנראה הוא צריך את זה..(היתה לה מטפלת פיליפינית). בכל אופן, עד יום מותה (לפני שנתיים) הוא טיפל בה במסירות קיצונית. במהלך ה-11 שנה האלה. מצבו הנפשי הלך והידרדר בתחילה לא הבנתי מה קורה לו וכעסתי. איך זה יכול להיות? האבא החזק, הבריא. אבא שלי הוא טיפוס שמאוד מאוד אוהב את עצמו ואת החיים. הוא מטופח, דואג לעצמו, תמיד מריח טוב, לבוש יפה. נשים אוהבות להיות בסביבתו ופתאום, ויתור כזה גדול על הנאות החיים, חיים עם כדורים נגד חרדות ודכאונות, שיחות עם פסיכולוגים. כמובן שלאט לאט הבנו שהוא לא עושה את זה בכוונה והוא סובל והוא רוצה לצאת מהמצב. (חשוב לציין שגם מצבו הכלכלי הידרדר מאוד כי הוא לא היה מסוגל לנהל בעבודה ובכלל לא היה מסוגל ללכת לעבודה). לפני כשנה הוא באמת הצליח לצאת מזה למשך שנה. עכשיו המצב אף החמיר עוד יותר והכל התחיל כי האחים שלו ביקשו שהוא יתן להם את החלק שלהם בבית של סבתא שלי וכיוון שמצבו הכלכלי בכי רע הוא מאוד נלחץ ורץ לקחת הלוואות (לא אספר פה את כל הסיפור הזה) בקיצור, הוא עשה כמה שטויות בשיקוליו הכלכליים. בעלי ואני החלטנו לבוא לעזרתו (וזה לא שיש לנו אבל לא היה לי אכפת העיקר שהוא יירגע ויהיה לו טוב). בצעד הזה שעשינו עזרנו לו למעשה לצמצם באופן מאוד מאוד משמעותי את ההוצאות שלו אך עם זאת הוא חייב לצאת לעבוד (יש לו מוסך) ולפרנס את עצמו. הוא כל הזמן טוען בחודש האחרון שהוא לא מסוגל לצאת לעבוד, הוא רק מסתובב לכל מיני סידורים או לפגישות עם הפסיכולוגית שלו (באברבנ"ל) וכשאני שואלת אותו ומה עם המוסך הוא מתעצבן ואומר לי שהוא לא יכול הכל, הוא לא מסוגל, יש לו סידורים ושצריך להבין שהוא לא עושה בכוונה והוא כן היה רוצה להרגיש טוב וכו'.. המצב הזה מתחיל להכעיס אותי שוב. כולם מסביב (אנחנו משפחה מאוד חמה והאחים שלו מאוד אוהבים אותו ועוזרים לו אך גם הם כבר התייאשו ויש להם את החיים שלהם) ניסו הכל והוא חושב שרק הוא חי בעולם הזה. למה הוא לא מכריח את עצמו לקום ולעשות משהו? אני יודעת שקל לשאול וקל לשפוט אבל מה עכשיו? הוא אפילו לא בן 60!! איך נכון להתנהג אליו? (הוא לוקח עכשיו כדורים חזקים וממכרים שהבנתי שאפילו הפסיכולוגית ביקשה שיפסיק אך הוא לא מסוגל) כפי שאתם שמים לב, אני מאוד קשורה אליו גם אם אני לא מתראה איתו הרבה. זה תמיד היה כך. כואב לי, קשה לי. אבל לא בי המדובר. אני מוכנה לעשות הכל כדי שייצא מהמצב הזה כמובן מבלי לפגוע בילדים שלי (אני לא יעשה את מה שהוא עשה לנו).אבל מה? חשבתי להיפגש עם הפסיכולוגית שלו אבל מתוך שיחה שהיתה לי עם דודה שלי שהיא והדוד שלי (שניהם אחים של אבי) היו עם אבא שלי אצל הפסיכולוגית, הובן שאבא שלי הצליח להביא את הפסיכולוגית להבנה שכולם לא בסדר ורק הוא בסדר ומסכן וסובל. אני מניחה שאני עוד אפגש איתה אבל היה לי חשוב גם לפתוח את זה בפורום באופי כזה כדי לשמוע מה יש לפסיכולוגים או לבעלי ניסיון לומר על זה. תודה

ס.ל יקרה, בהחלט לא קל לראות הורה, שהיה גדול וחזק, הופך לשבר-כלי שאינו מתפקד. העובדה שהוא מטופל ומוחזק ע"י פסיכולוגית תומכת יכולה לעודד במידה רבה, ולהוריד ממך מידה של אחריות למצבו הנפשי. את ובעלך סייעתם במידה שיכולתם, ואת אומרת נכון שלא תוכלי להמשיך ולתמוך בו כלכלית ללא גבול. התמיכה שאת כן יכולה לתת היא תמיכה רגשית, החשובה מאד במקרים כאלה. יש מקום להיפגש עם הפסיכולוגית ולשמוע כיצד היא מעריכה את ההתקדמות שלו ואת עתידו. אני רוצה להזכיר לך שבמקרים מסוימים של חולי נפשי ניתן לקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי, ושווה להתייעץ על כך עם הגורמים הרלוונטיים במרפאה באברבנל. בהצלחה ליאת

הי ליאת תודה על התגובה המהירה. אני בהחלט אפגש עם הפסיכולוגית. לגבי ביטוח לאומי, אבי נלחם בהם (וזה חד משמעית נלחם) כדי לקבל קיצבה אך הדבר קשה. כרגע הציע לו העו"ד שלא לעבוד בכלל. אבא שלי נתלה בזה ועם זאת שקשה לו ללכת לעבודה הוא פוחד שיבואו ויראו אותו עובד. מצד שני, אין פשוט ברירה. הלבטים שלי שעם המלחמה בביטוח לאומי בכל זאת ללחוץ עליו ללכת לעבוד כי זה טוב לנפש וחשוב לפרנסה אך קודם כל לנפש. האם את חושבת שכדאי לי ללחוץ ולדאוג שכן ילך לעבוד או לא לדבר איתו על זה ולתת לו ל"נהל" את החיים שלו כמו שהוא רואה אותם כרגע ולא להתערב? איך לדבר איתו?