תעזרו ליייי )):
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני לא יודעת מה לעשות כבררר... אני מרגישה רע רע רעעע כל כך עצוב לי..אין לי אפחד..אני מרגישה שאני לבד בעולם..מעולםם לא היה טוב לי..כל הזמן קורים דבריםםם שמשפיעים עליי מאוד..אבל בחודשים האחרונים זה כבר עבר כל גבולל אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לבכותתתת...אין לי עם מי לדבר...אין לי למי לשפוך את הלב..בגלל זה נכנסתי לפה כי אני כבררר לא יכולההה..עכשיו למשל זה כבר 3 שעות רצוף שאני בוכה..ואני לא יכולה להפסיק אפילו..הכאב שיש לי בלב הוא הכאב הכי גדול בעולםם.. ): נראה לי שאני בחיים לא יהיה מאושרת...ושאני לא ימצא בחיים מישהו שיאהב אותייי...אני פשוט לא יכולה כבר..אני לא יודעת מה לעשות אני מתחרפנת ככה..לבכות לבכותתת וכלום לא יוצא מזה הכל נשאר אותו דבר ואני אפילו לא יכולה לעשות כלוםםם בשביל לסלק ממני תעצב הזה..אני פשוט מוקפת בדפוקים..אתמולל אמרתי למישו שאני מריגשה רע ועצוב לי..מה הוא אמר לי? לכי תתאבדי! אני לא יעשה את זה!!!!!! כי אני לא רוצה לעשות את זה ואין לי תאומץ ולא נראה לי שאחרי זה יהיה יותר טוב.אני רוצה לחיות אבל לא ככה כי במצבי אני חיה בשביל כלום..אין לי סיבות כבר לחיים...אבל אני ממשיכה לחיות כי אולי בתוך תוכי אני מאמינה שיהיה טוב מתישהו..אבל מתי??????כמה אפשר לסבול ככה? אני לא יכולה לשבת עם אנשים כי ישר בא לי לבכותת זה יותר חזק ממני.. אני רוצה שיהיה לי טבו אני רוצה להיות מאושרת...אבללל כל החיים שלי דיכאון אחד גדול..וזה לא משהו שאני רוצה וזה לא אני בוחרת! זה פשוט ככה..מה אני יעשה?? איך אני ימשיך ככה? כי ככה אני לא יכולה כבר להמשיך.. מה אני יעשה עם עצמי? כלום לא גורם לי להרגיש טוב..אמרו לי לעשות דברים שאני אוהבת..אני לא אוהבת כלום כי כלום לא עושה לי טובבב.. ): רק בנאדם אחדד שאני אוהבת..יכול לעשות לי טוב..אבללל זה הכי בעייתי בעולם..כי אני מכירה אותו ויודעת הכל עליו..והוא לא מכיר אותי בכלל הוא לא יודע מי אני... זה סיפור ארוך איך מי ומה..איך אני ישיג אותו? )): כל מה שאני רוצה בחיים אי אפשר..הכל קשה ומסובך... אפחד לא מבין אותי...ועכשיווווו שאני ככה...לא יכולה להפסיק לבכות..ושאני כותבת את זה אני חנוקה מבכי אני פשוטטט אבודה לגמריי...כי קשה לי..אני רוצה לחיותת אבל אני כבר לא יודעת איך..אין לי כלום פשוט כלום! היחיד שאני יכולה לדבר איתו..זה הקירר )): אני הכי לבד בעולם...ואני הכי עצובה בעולם.. כל הדברים החומריים לא יעשו לי טובבבב..נפש זה דבר שצריך ל"האכיל" ככה קראתי באיזה מקום..אבל איךךך.. לא יכולה כבר ככה...
לילדה הכי עצובה שלום, את מתארת בצורה מאוד מרגשת את הכאב שלך. כאב שנשמע כבא ממקום עמוק, ואינו קשור רק לאירועים חיצוניים. אני שמעתי את הכאב שלך קשור בעיקר לתחושה שאף אחד לא אוהב אותך ויותר מכך שלאף אחד לא אכפת ממך. אני חושב שתמיכה באינטרנט יכולה לעזור במעט אבל נשמע לי שנכון יהיה עבורך לפנות לעזרה מקצועית ובעיקר לשיחות (פסיכותרפיה). ובכל זאת נקודה למחשבה, האם יכול להיות שקשה לך לצאת מהמקום הכל כך מוכר לך, הגם אם מכאיב לך, שבו את חשה שאף אחד לא אוהב אותך. ומשום כך מתקשה לנסות ולשנות את זה? חשוב לדעתי שתתיחסי לשאלה זו לא כאל האשמה, אלא כבדיקה עצמית של כוחות הקיימים בך והיכולים להביא לשינוי. מקווה שתוכלי להיעזר ולהביא את עצמך להיות שמחה יותר, דרור
שלום לך ילדה עצובה, אני לא יודעת בת כמה את, זה לא משנה, רק רציתי לומר שההודעה שלך נגעה בי, גם אני מכירה את תחושת הדיכאון הממושך ויודעת להגיד לך מניסיון שגם אנשים מאד קרובים לא יכולים תמיד להבין מה את עוברת עד שהם יחוו את זה בעצמם. יש תקופות בחיים שאין לנו מספיק שליטה על הסביבה שלנו. למשל, היכן אנחנו לומדים, עם איזה אנשים אנחנו נמצאים במגע וכו'. אני יכולה לומר מניסיון אישי שיש סיכוי טוב מאד שבהמשך דברים ישתפרו. זה כמובן חייב לבוא רק מרצון אמיתי שלך לעשות משהו עם המצב, כי אני מסכימה עם דרור שלפעמים אתה מרגיש הכי בטוח במצב המוכר לך, ובמקרה הזה זה עמוק בתוך הדיכאון. כל העולם אז לובש גוונים של שחור לבן. כל דבר קטן מפיל אותך. אני ממש ממש ממש ממליצה בחום לגשת לטיפול- שם מותר לך לשפוך את הכל, אל מול אדם קשוב אמפתי שנמצא רק שם בשבילך, ומקצועי, שיכול לעזור לך לראות מאיפה מגיעות כל התחושות הרעות האלה וככה לאט לאט להעיז ולחפש טיפה של אושר. מאחלת שלאט לאט תמצאי את עצמך יוצאת מהבור השחור. ותתעלמי מכל מי שאומר לך- "נו, מה הבעיה, צאי מזה כבר". זה לא עובד ככה לצערנו... בהצלחה!!!
אני לא יכולה ללכת לטיפול...ואני גם לא יודעת אם זה הכי יעזור..כי פשוט חסרים לי הרבה דברים והכיייי קשה לי זה שאין לי עם מי לדבר...אז אני יודעת שבטיפול אני יוכל לדבר ולשפוך הכל...אבללל זה לא נראה לי יעזור לי!! כי כשעצוב לי ואני בוכה אני רוצה שיהיה איתי מישהו באותו רגע.. ואני הכי סגורה בעולם..אני לא יודעתתת אם אני בכלל יוכל לדבר..כל החיים שלי שמרתי הכל בבטן וספגתי הכל..קשה לי לדבר ולהוציא הכל...כי אני כבר לא סומכת על אף אחד.. וגם אני כל הזמן בוכה בסתר ואני עצובהה מבפנים..ז"א למשל עכשיו להורים שלי אין מושג כל מה שעובר עליי...מבחוץ אני מציגה את עצמי בתור אחת שטוב לה...שמחה..ואני צוחקת והכל..אני לא מראה את זה שרע לי ועצוב לי..בנוכחות אנשים אני מאוד מאוד מתאפקת עם זה..ככה שלאף אחד אין מושג מה עובר עליי..ותאמת שזה גם לא מעניין אף אחד..אז ככה שגם אם הייתי רוצה טיפול ההורים שלי היו אומרים שהתחלקתי על השכל...אני לא באה ממקום כזה שמבינים אותי..אצלנו תמיד הכל צריך להיות מושלם.. ובגדול אני כבר מיואשת לגמריי...כי רע לי הכי בעולם..ואני לא יודעת מה לעשות עם זה..אני פשוט מוצאת את עצמי כל היום בוכה ומתחבאת שאף אחד לא יראה אותי בוכה.. אני לא מסוגלת ככה יותר..וחברים והכל..החברים שיש ליייי זה לא נקרא חברים! כולם צבועים אחד אחד...כולם מזוייפים...אין לי מישהו אחד אפילו שאני יסמוך עליו ושעצוב לי אני יוכל לדבר איתו.. והרעיון היחיד שעלה לי זה להשאיר פה הודעה..אני לא יודעת למה..אני לא מצפה שפתאום יהיה לי טוב בגלל שאני כותבת פה..וזה ממש לא מוריד לי מהלב כי עדיין הכל נמצא בפנים.. אבל אולי לפחות אני ידע מה לעשות עם עצמי?? כי אני כל היום עסוקה בכמה רע וכמה לא טוב ואני מנסה באמת שאני מנסה למצוא דברים טובים..ואולי אני גם מוצאת..אבל זה לא גורם לי להרגיש יותר טוב..כיייי הדמעות והכל מתפרץ החוצה.. שנכסתי לפה אמרתי פה יש גם אנשים שלא הכי טוב להם אז אולי אני יוכל לדבר עם כמה כי אולי הם יבנינו אותי..כי באנשים שאני מוקפת הם בחיים לא יבינו את זה..יגידו לי מה רע לך מה חסר לך יש לך הכל..אז אפילו זאת שהשאירה הודעה"ילדה עצובה אחרת" אם תראי את זה..אני ישמח להמשיך לדבר איתך.. אני לא יודעת מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת למה אף אחד לא מבין שאני במצב על הפנים..כי אני רוצה לחיותתת ואני חיה..אבל סתםםםםםם... )): מה אני יעשה?איך אני ימשיך ככה? אי אפשר ככה יותר..וזה לא סתם עוד תקופה..זה פשוטט כבר מלא זמן.. ואני חייבת לצאת מזה...אני מרגישה אבודהההה לגמריי...
הילדה הכי עצובה בעולם, אני שומע ומבין את הכאב שלך ואני מקווה שתוכלי להיעזר בפורום, לשמוע ולקבל תמיכה מחברי הפורום. את מתארת את חייך ככאלו שאין בהם שום דבר ושאת צריכה להעמיד פנים כלפי חוץ. הפער הזה נשמע כמכאיב מאוד ותורם לתחושת הבדידות. למרות זאת ואולי בגלל זה, את מתקשה לנקוט פעולות לצמצום הפער הזה ושיפור המצב שלך. אני חייב לומר לך שזה מובן לגמרי, זה לא פשוט לנסות להתמודד עם משהו כל כך יסודי. אבל עדיין אני מאמין שאת יכולה לעשות תהליך שיוביל אותך לחוש מסוגלת לבקש עזרה. ממש כפי שעשית בפורום. צעד שכזה יהיה משמעותי עבורך והוא כשלעצמו יוכל להוביל לשיפור וצמצום תחושת הבדידות. ערב טוב, דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
