צריכה עזרה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

28/12/2006 | 11:12 | מאת: חן

ליאת מה שלומך? סליחה על ההפרעה ,הבעיה היא שאיני יודעת איזה סוג של עזרה אני צריכה...אני מרגישה שרע ושבא לי למות,אתמול עברתי בכביש בלי לשים לב ,לא הסתכלתי,זה לא עניין אותי מה יקרה לי,לא רציתי באותו רגע למות ,לא חשבתי על כך(הייתי טרודה מאוד במחשבות ולא שמתי לב שאני בכביש..) רק לאחר שהנהגת שכמעט דרסה אותי למוות(באשמתי..) העירה לי,אז פתאום חשבתי לעצמי שכמה חבל שלא נדרסתי למוות,ממש חבל, כי בא לי כבר למות... אני כל כך רוצה.... ואיני יכולה להמשיך "לסחוב " עוד, הכל קשה ומעייף ואני נואשת,נחצו כל הקווים כבר. שרויה בתהום עמוק,שממנה קשה כל כך לעלות,ואין במה להיאחז. לדאבוני המטפלת לא יכלה לקבל אותי השבוע,שוחחנו בטלפון ולא סיפרתי לה שמצבי רע ומר,לא רציתי לאכזב אותה , אני יודעת שהיא עושה המון על מנת לעזור לי. נדמה לי שאין תקנה למצב שלי, מרגישה באופן תמידי:סתומה.מפגרת. ולא שווה בכלל. שלא מגיע לי כלום, הדבר היחידי שכן מגיע לי זה רק שישנאו אותי,כי אני גם שונאת את עצמי. לדבריה של המטפלת אני צריכה לעשות חתיכת עבודה טיפולית כדי 'להשתיק' את התחושות האלה. לדאבוני אני בטוחה בטוחה בטוחה במאת האחוזים שאין שום טיפול שיכול לסייע לי, אני דפוקה ואשאר דפוקה. אני כזו אחת שלא מבינה מה היא רוצה מעצמה,לא יודעת להסביר את עצמי, שונאת את עצמי,בצורה איומה. ובשורה אחרת: קיבלתי מחבר שלי טבעת, מאוד שמחתי בה והתרגשתי, אך מצד שני יש רצון עז לברוח מהקשר הזה כמו מאש, אני פשוט לא מבינה את עצמי. אתמול התהגתי איתו כל כך לא יפה עם חבר שלי,אני יודעת שפגעתי בו אך זה לא היה בכוונה,הייתי בלחץ, אמרתי לו שאני צריכה מרחק ממנו כי איני יודעת אם אני אוהבת אותו.. מאז שהוא נתן לי את הטבעת אני מרגישה כך,לפני כן הכל היה בסדר. לפחות כרגע איני רוצה ,ואיני יכולה לדבר עם אף אחד ,לכן העליתי את הקושי מולך בפורום(אל תחשבי לרגע שקל לי לעלות מולך ,אך כפי שהסברתי מול אחרים קשה יותר...) אני מרגישה כעת רצון להסתגר ,רצון עזזזז למות. העיקר להפסיק את הסבל הזה. כואב לי ,אני נואשת, ולא יכולה יותרררררר. חן

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2006 | 13:40 | מאת: מו

יאללה יקירתי. הגיע הזמן להתעורר וללכת לטיפול, לא? החיים לא זולים בכלל.

28/12/2006 | 15:46 | מאת: חן

אם תקראי את הודעתי את תביני שאני נמצאת בטיפול ואין צורך "לשלוח" אותי לאחד כזה. תגובתך לא כל כך לעניין ,אבל תודה.

29/12/2006 | 00:27 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום חן, כאשר אדם משוכנע שכלום לא יכול לעזור לו ושאינו בר תקנה, כל אירוע או יחס הסותר השקפה זו מתפרש באופן מעוות ונוקשה, באופן שלא מאפשר תזוזה. כאשר אנשים רוצים להושיט לך עזרה, יד, תרופה או טבעת, את נסוגה לאותם משפטים "בטוחים במאת האחוזים" שאין סיכוי שתצליחי להיעזר, שאת דפוקה, או שהם מפסיקים להיות שווים בעיניך. אלה נושאים חשובים מאד לדיון בטיפול. מקווה שתחזיקי מעמד עד לפגישה הבאה שלך. ליאת

29/12/2006 | 02:53 | מאת: חן

אוי ואבוי אני מרגישה שעוד רגע ואתמוטט.... והדחף לפגוע בעצמי עז ביותר , ביקשתי מהחבר שיגיע ,יש לי דחף לעשות חתכים... משתדלת שלא לעשות .... אין לי אוויר וממש רע לי ברמות כאלה שעוד שנייה ואני פוגעת כדי להקל קצת על הכאב... לא יודעת אם אחזיק מעמד כבר אין בי את הכוחות שהיו לי פעם,גם הם נגמרו. איני יודעת אם ניפגש שוב ליאת ,כי אני שוקלת ברצינות את הפתרון הסופי לבעיה שלי.אז ברצוני לומר לך כי אם אי פעם רשמתי כאן דברים שפגעו בך אני באמת מתנצלת על כך מכל הלב. תודה על הכל. לילה טוב. חן

29/12/2006 | 00:40 | מאת: לחן

חן, אני כל כך מבינה אותך ומזדהה אני חושבת שכדיי לך להביא את המכתב הזה לטיפול ולדבר עליו יש בו המון נושאים חשובים כמו הפחד לאכזב אותה והקושי שהיה לך מולה- להגיד שרע לך ...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית