בניית אמון

לאחר שנפרדנו לתקופה של יותר משנתיים חזרנו בעלי ואני לנסות שוב לחיות יחד. אובדן של הילד שלנו ממחלה הביא אותנו לרצות לתת לילד שנותר בבית תחושה של מסגרת משפחתית. אך המתחים ביננו לא נעלמו ולעתים הם צפים בריבים הקשים ובעיקר בולטת התגובה של חוסר אמון של בעלי בי. חשש ששוב אעזוב אותו. למרות שאני בהריון ומבחינת שנינו זה נס ותקווה לחיים לאחר האובדן עדיין הוא אינו מאמין בי (ברגעי ההתפרצות אני רואה זאת). טיפול לא בא בחשבון כי אין זמן ואין יכולת ורצון מכיוונו. מה אני אמורה לעשות כדי לחזק את אמונו בי מעבר למילים שלי. האמת היא שאהבה וקשר זוגי אמיתי (יחסי מין וכול') כבר אין בינינו אבל חשבתי שחברות ושיתוף פעולה יכולים להיות ואת זה אני מקווה לחזק כדי שהחשש לו שלו לא יצוף ויטביע אותו ואותי.

איריס יקרה, תיארת בסגנון ישיר וחף מרגש טרגדיה גדולה... איבדתם ילד, ובדרך איבדתם אחד את השני, ואחר-כך שוב מצאתם זה את זו, אבל לא ברור מה מצאתם. יש לכם כל-כך הרבה סיבות טובות ללכת לטיפול זוגי, עד שכמעט מתחשק לי 'לדחוף' אתכם לשם 'בכוח'... כל-כך הרבה דברים לדבר ביניכם, ולבכות, ולצעוק. אני רוצה להציע לך להתעקש על הטיפול. זה אומר, להביע באופן ברור את רצונך הכנה בטיפול זוגי, לאתר בעצמך מטפל/ת מתאים/ה, לקבוע פגישה ראשונה ולהזמין אותו להצטרף אלייך, אבל במידה ויסרב ללכת לפגישה בעצמך. הרבה מאוד פעמים, הנחישות והנכונות ללכת גם בלעדיו עושות את שלהן... ואולי, אולי, תוכלו לתת גם לעצמכם (ולא רק לילד שנותר בבית ולילד שעתיד להיוולד) מסגרת משפחתית חיה ומתפקדת. הלא גם אתם זקוקים לזה. שלא תדעו עוד צער, אורנה