עוד שאלה

אני בטיפול עקב התעללות חד פעמית בילדות, ועוד כמה נושאים הדבר מנע ממני בניית קשר זוגי ורגשי, ואני ממש מנסה להתחמק מלגעת בנושא. הבעיה שמהיום שהמטפלת ניסתה לשאול שאלות "ממש אינטימיות" (כמו איך אני נהנית, אוננות.... ופרטים מהתעללות), אני נגעלת מעצמי נורא, אני לא מצליחה להנות..... ויש לי המון פלאשבקים שלא היו מזמן (ריח, מגע.....). אני לא משתפת אותה במה שאני מרגישה לגבי הנושא הזה כי אמרתי לה שאני לא מוכנה לדבר על זה בשום אופן, לכן עברנו לנושאים אחרים, אבל בתוך תוכי אני כן רוצה עזרה בנושא, אבל נורא קשה לי לדבר על זה איתה? מה אני אעשה? איך אני אעביר לה את הצורך שלי בלדבר אבל גם את הפחד המלווה בהחזרת האירע מחדש? תודה רבה

שלום, אני יודעת איך את מרגישה ובעצמי השתמשתי בשיטה אחרת של פשוט לכתוב את הדברים. ואת יכולה לשלוח לה במייל או בדואר או לתת לה בסוף פגישה כך שהיא תקרא את זה לא לידך, ואז מצד אחד סיפרת, מצד שני את לא מרגישה רע עם זה. תתיעצי איתה, תראי מה היא חושבת, אם את חושבת שזה רעיון טוב. לי זה מאוד עזר והקל. בהצלחה לילה טוב מו

שלום מירב, אני לא בטוחה שאני יכולה לתת מענה מקצועי לשאלה כל-כך מורכבת וכאובה בפורמט הנוכחי. הנושא של טיפול בטראומה (האם להציף אותה, האם להניח לה, ואיך יודעים...) היא נושא מורכב בתיאוריה ובפרקטיקה של טיפול. אני יכולה רק להציע לדבר עם המטפלת על התחושות שהתעוררו בך סביב הדיבור עצמו. לילה טוב, אורנה

האם יש גישות שדוגלות ב"לא לפתוח את הטראומה" ? ? ? (או כדברייך: "להניח לה"). אשמח מאוד אם מישהו יוכל להרחיב בנושא (המורכב, אני יודע, אבל לא חייבים לפרט אלא רק להרחיב ;-)) שמות, קישורים, הפניה כלשהיא יתקבלו בברכת עלה-והצלח. תודה מקרב-לב לכל היודע דבר בכדי הימצאה של נקודה מעניינת זו. ושיהיה ליל מנוחה.