לליאת( :

שולום,ליאת,יקרה.איך שמחתי שאת משבה היום בפורום.חנוכה שמח.מקווה שאת כמוני נאנת עכשיו מיופיים וחומם של הנרות.חנוכה שמח!עברה שנה מאז שכתבתי ראשונה לפורום.מעניין להשוות ולראת את הדרך שעשיתי לקרת המטרה.מעניין בנות את עצמי ואת העולמי מחדש.יש עליות וירידות.ניסיתי אפילו טיפול פסיכולוגיוהרגשתי שם כמו בחקירה משטרתית,לא היה לי כח לענות על השאילות כל הזמן וללכת בכיוון שהמטפלת היתה בוחרת עבורי כל פעם.תגידי את מאמינה שסיפורים כמו שלי(אם את זוכרת)ניתן לעבד ולפתור עד הסוף ששום דבר לא יעלה ולא יטריד יותר?אני לא כל כך.נגיד לידות מאירות בי אותה תחושה מוכרת של אי וויסות פיזית,של חוסר ביטחון,רגישות ואפילו בושה מעצמי.זה לא קריטי,לא באוצמה ואני יודעת מאיפה הדברים באים ועל מה הם מתלבשים.אני יודעת מה עוזר לי.אבל בכל זות היתי מעדיפה להרגיש חזקה ויצבה יותר...סתם...מה את אומרת.

חני יקרה, אני שמחה לפגוש אותך כאן, רגע לפני שמסתיימת התורנות שלי. אני יודעת שאת שומרת שבת, ושנוכל להיפגש בעיקר בקצותיו של סוף השבוע. היה נעים שהצלחת בכל זאת להגיע ולברך בחג חנוכה שמח. ברכתך נעמה לי, ואני מאחלת גם לך הנאה ושמחה בימי החג. ולגבי שאלתך. אני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי, גם המשובח ביותר, יוכל להביא למצב בו שום דבר לא יטריד אותנו יותר, או למצב בו זכרונות קשים לא יפקדו אותנו יותר לעולם. זהו מצב בלתי אפשרי, לפחות כל עוד אנו חיים. אני חושבת שבעזרת טיפול יש סיכוי טוב שנוכל להיפרד מטראומות-עבר, לפחות במידה שהן לא יפריעו לנו יתר על המידה בתפקוד בהווה. בנוסף, יש בטיפול פוטנציאל מצמיח ומגדל, המרחיב את רפרטואר התגובות וההתנהגויות המסתגלות שלנו, מתוך תקווה שנוכל לעמוד חזקים יותר מול משברי העתיד (אם יבואו חלילה). אני חושבת שהמצב השברירי של אחרי לידה מוכר כמעט לכל אישה. ובכל זאת - בגלל הרגישות ובגלל הדברים שזה מעורר ומהדהד אצלך, לא יזיק לנסות שוב להגיע לטיפול, אולי אצל מטפלת אחרת שתספק חוויה שונה. בינתיים, שמרי על הכוחות שלך, נסי להתנהל חסכוני וחכם בכל הנוגע למשאבים הנפשיים שלך, ונסי להנות ככל האפשר מנרות החג. לילה טוב ליאת