למה אני שואלת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא בדיוק יודעת.זה עצוב שיש אנשים שכבר מבקשים את העזרה ומקבלים אותה ועדיין עוברות להן המחשבות האלה בראש.אפילו אם הם לא ממש רוצים..הם בעצם מחכים שמישהו יציל אותם,מהכאב, וכשהם מגלים שלמרות כל העזרה והנכונות אף אחד לא יכול באמת להציל אותם מהכאב שהם מרגישים,ושהם כלואים בעצמם, הם חושבים על דרך שבה אנשים כן יוכלו להציל אותם. אז בעצם, למה לא להציל אותם לפני שהם מספקים את ההזדמנות? למה לא להציל אותם מהכאב, כשהם אומרים שהוא שם, ומבקשים את העזרה בדרך נורמלית, בריאה ומקובלת,מבלי שהם יצטרכו "להראות" את עוצמתו? הטיפול הפסיכולוגי יכול לתת לזה מענה? או שיש נקודות שגם בחלקת האלהים הזו של מטפל מטופל-הכלים לא עומדים בנטל הכאב?
שוב שלום, קשה מאד לנבא מראש מי מועד לפגוע בעצמו, ומהם התנאים הספציפיים המטרימים אירוע קשה כניסיון התאבדות. טיפול פסיכולוגי יכול לתת מענה שטיפול פסיכולוגי יכול לתת. דהיינו, מפגש ביום ושעה קבועים, מסגרת מיטיבה ומכילה, הקשבה רגישה לכאבו של המטופל, ונשיאה משותפת של משא המצוקה. באופן דומה, גם אשפוז אינו יכול לתת הגנה מושלמת מפני מעשה נמהר של אדם מדוכא. לצערי, גם בתוך מחלקות סגורות ייתכנו מעשים קיצוניים שלא תמיד אפשר למנוע, למרות מאמצים כבירים לעשות זאת. איני יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת "למה לא להציל אותם מהכאב, כשהם אומרים שהוא שם, ומבקשים את העזרה בדרך נורמלית, בריאה ומקובלת, מבלי שהם יצטרכו "להראות" את עוצמתו?". כנגד מי בדיוק את קובלת? מי צריך לעזור ולא עוזר? הורים? מורים? פסיכולוגים? האם את סבורה שמי שפוגע בעצמו לא זכה להתייחסות ולכן הקצין את התנהגותו? ליאת
אני מדברת על זה שלפעמים הסביבה,לצורך העניין,פסיכולוג בטיפול-מפספס את גודל הכאב והמצוקה,וזה יכול להביא את מי שיושב מולו לעשות משהו רק כדי שמצוקתו תובן במלוא עוצמתה-תקשורת.כדי לקבל עזרה...להינצל.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
