לליאת

ליאת שלום, התלבטתי רבות אם לכתוב. אם להגיב. החלטתי שכ??ן. האמת היא, שאני קצת מבולבלת. מצד אחד את מזמינה אותי, ואת שאר המשתתפים השקטים "לכתוב אם נעלמנו, לאן נעלמנו, ואיך היינו רוצים להמשיך מכאן". מן הצד השני, בכל פעם שאני או חברותי לפורום נכנסות לפה, מגיעות תגובות של משתתפים, שמבקרים את הכתיבה, את הנושאים, את הנימה, את ה"עצים". התחושה היא, שישנם כמה משתתפים, שכאילו אורבים. מחכים שאני, ו"משתתפים יש?נים" נוספים "נזקוף ראש", רק כדי שקבל בחזרה נ?ב?ו?ט, ונחזור למקום רבצנו. הרבה חברויות נוצרו כאן. חלקן וירטואליות, חלקן מוחשיות. לעולם אהיה אסירת תודה לבית הזה, שבזכותו יצרתי את אחד הקשרים הכי משמעותיים שהיו לי בחיי.זהו קשר אמיתי, חם ואוהב (אותו, אגב, אני מנהלת מחוץ לכתליו). אני לא מרגישה צורך להצטדק על קשרים שיצרתי כאן, אבל לא רוצ?ה להיות מואשמת ב"התאגדות חברית", שמשאירה אנשים לבד, או בגזילת "מעט הנחמה שיש לפורום להציע". זה לא נעים לי. צעדים רבים ומשמעותיים עשיתי בטיפול. בין השאר למדתי לא להיעלב, להסתכל על דברים בצורה בוגרת, להבין מאיפה הם באים. ובכל זאת, כמשתתפת בפורום, לא תמיד מתאים לי להבין ולקבל, שההאשמות מגיעות מתחושת בדידות בסיסית כזו או אחרת של משתתף, מקנאה, או משינוים ותמורות שעובר הפורום. גם אני רוצה שהפורום הזה "יהיה שווה לכולם". אבל מבקשת שזה יעבוד בכל הכיוונים. הייתי רוצה, שנלמד להיות סבלניים וסובלניים לכל המשתתפים ולכל הנושאים המועלים כאן. זהו פורום אינטרנטי. ומי שבוחר להשתתף בו, רשאי ויכול לדלג על הודעות שלא מעניינות אותו. התנאי שכן הייתי מציבה הוא, שלא תהיה פגיעה בכבודו של מישהו מהמשתתפים או מהמנהלים של הפורום. אני מנצלת את ההזדמנות, ושולחת לך ולכולם, בלי התנצלות, חיבוווווווווווק גדול עם אחד עשר הו?ו?ים של חנניה רייכמן. הדר הדר

הדר יקרה, את וחברותייך, ממש כמו כל משתתף אחר, מוזמנות תמיד לכתוב כאן, ביחד או לחוד, להפגין את אותה חברות נפלאה ותחושת היחד, שכן מעולם לא היו בה - ולו כזית - כוונות לפגוע באחרים. הנחמה שהפורום שלנו יכול ורוצה להציע רחבה דיה כדי להיענות לצרכיו של כל דכפין. אני זוכרת את הקצף שיצא אז, ונדמה לי שהוא כיוון (אז! אז!) לאווירה כללית של מקום מפגש חברתי שהתרחק ממה שנתפס כקשור ליעדיו של "פורום פסיכולוגיה קלינית". נדמה לי שכולנו התבגרנו מאז, והפקנו לקחים. בואו לא נשפוך את התינוק עם המים. אני מאמינה שאם נצליח לשמור על תרבות דיון ועל אווירה סובלנית (גם כלפי טרוניות על בדידות ומורת רוח), נוכל לדור בכפיפה אחת לרווחת כולנו. אני שמחה בבואך היום, כמו בכל הפעמים שהיית כאן בעבר. ערב נעים ליאת

איך זה מסתדר עם "אוירה סובלנית"?