איך יוצאים מהמצב?

שלום אני זקוקה לעזרתכם. ביני ובין בעלי קיים משבר אמון שלא על רקע בגידה, אלא עקב בעיות על רקע מיני. התחלנו ללכת לטיפול אצל סקסולוג/יעוץ זוגי. המטפל טען שאם רוצים להצליח בטיפול צריך להניח בשלב זה את הרקע למה הגענו למצב שבו אנו נמצאים ולנסות ללכת מכאן וקדימה. גם אני חושבת כך, אך לצערי בעלי חושב אחרת. הוא טוען שעד שלא ננקה את כל המשקעים מהעבר וננבור בו הוא לא יוכל להמשיך. מצד שני כשהעבר עולה על כל מה שאני אומרת הוא טוען שהכל רק תירוצים, וכל הסבר שלי הוא תירוץ שלא מקובל עליו. וכך כל משפט שלי בנסיון להסביר את עצמי של תואם את מה שהוא חושב, פותח ויכוח חדש. כאשר כל הזמן יש ויכוחים על רקע העבר, אין לדעתי סיכוי שניתן להתפנות נפשית לטיפול כלשהו. איך יוצאים מהפלונטר? מה נכון? להמשיך ולנבור או לנסות להתקדם ולבנות מחדש את מה שנהרס? תודה

אורית יקרה, מבלי להיכנס לשאלות של "מה נכון" או "מי צודק", חשוב מאד שתצליחו לראות עד כמה אתם מאוחדים (את ובעלך) בניסיון להנציח את המצב הקיים. הוא מתחפר בעבר, ואומר שאין סיכוי שהטיפול יצליח אחרת, ואת מתעקשת לדלג על העבר, ואומרת שאין סיכוי שהטיפול יצליח אחרת. זהו דפוס מוכר, בו שני בני הזוג משתפים פעולה באופן מושלם, מול עתיד מעורפל ומאיים. שינוי הוא דבר מפחיד, בעיקר כאשר לא ברור לנו מה יהיו השפעותיו הישירות והעקיפות על חיינו. גם בטיפול פרטני, נאלץ המטופל לוותר על תפיסות ואמונות קודמות, להניח לתהליך לקרות, להתמסר לאי הידיעה. בטיפול זוגי, מן הסתם, התהליך מסובך עוד יותר, שכן מדובר בחרדות, אמונות ותפיסות של שניים, ובמסת התנגדות גדולה יותר. לפעמים, כשמבינים מניין באה התקיעות, קל יותר לשחרר אותה. כרגע, למרות משבר האמון, כל אחד מכם סומך על השני שיטרפד את התנועה קדימה. מאחר ואת זו שפנית לכאן, אוכל להמליץ לך לנסות לסגת מעמדה מתבצרת, לסמוך על המטפל שלכם, ולא לפחד. המשפט "אל תהיה צודק - היה חכם" עובד יופי גם כאן. בהצלחה ליאת

תודה על תשובתך. ציינתי כי המטפל סבור כי בשלב זה אין לחפור בעבר אלא לנסות לפרוץ קדימה. (כמו שאני חושבת) אך בעלי הוא זה שמתבצר, ולא מוכן להרפות מהעבר למרות מה שהמטפל אמר. הוא גם אמר שהוא לא מוצא כל טעם להמשיך בטיפול.