אינטימיות

היי ליאת. יש לי 2 שאלה 1.מאז היותנו ילדים, הקטע של גוף, מין, אוננות, הנאה, יחסים עם בן זוג....וכו' נחשב למשהו אינטימי, ואנחנו לומדים לא לשתף אחרים בו. ופתאום בטיפול ובשיחות עם המטפלת צריך לחשוף את הכל, להיות "ערומים". איך אפשר לעבור את המחסום הזה....אני ממש לא מצליחה, וכל פעם שהיא מנסה אני אומרת שאני לא יכולה יותר, והיא נורא "כועסת" עלי, כאילו למה אני לא סומכת עליה.. איזו מין סתירה זו, כאילו להתחנך על משהו (שגם כאן אתם בכל השאלות לגבי אוננות בגיל צעיר, עונים שצריך להגיד לילד שזה משהו אינטימי ואפשר לעשותו רק בחדר הפרטי). 2. האם ההרגשה של בושה וגועל קשורה לחינוך שקיבלנו בנושא או שזה קשור לאירועים טראומתים בחיים.? תודה ושיהיה לך אחלה יום

ערב טוב, 1. יש הבדל גדול בין עירום ממשי, אוננות ויחסי מין, לבין סוג החשיפה הנהוג בטיפול. אמנם בטיפול אנחנו מדברים "על הכל", ועדיין מותר שיהיו לאדם כיסים של אינטימיות אותם הוא משאיר לעצמו. נדמה לי שהאנלוגיה שבחרת מחטיאה את רעיון הטיפול. כאשר אנחנו מ-ד-ב-ר-י-ם על יחסי מין, אוננות, או כל דבר אחר, זה עדיין שונה מאד מלבצע את הפעולה עצמה לעיני האחרים, אינך חושבת? 2. הרגשה של בושה וגועל מנושאים הקשורים במיניות יכולה להיות תוצאה של גורמים תרבותיים, משפחתיים, אישיותיים, וכמובן גם של אירועי חיים שונים. בברכה ליאת