כמה שאלות

היי ליאת... מה שלומך חזרתי!!! יש לי שתי שאלות היום!!!!1 1. האם בכי של מטפל בטיפול הוא סוג של "העברה נגדית"? 2. מה משמעות ההתלבטות סביב אמיתות התחושות והזיכרונות לגבי אירוע טראומתי בילדות? איך אפשר להאמין שהוא אמיתי, כי הוא כן אמיתי. אבל תמיד יש את הצורך להדחיק אותו ולא להאמין שהוא היה? 3. סיפרתי למטפלת שלי לגבי האירוע שעברתי בילדות בפגישות ההתחליות בטיפול. זה היה קשה. אז הפסקתי לדבר עליו, למרות שאני נורא רוצה לדבר על זה, אבל עדיין מפחדת. כל פעם אני מחליטה שאני אתחיל את הנושא, אבל שם אני נותנת לה להוביל, ואם היא נוגעת בפצע הזה...אני תמיד מבקשת לעצור שם!!! איך אפשר לפתור בעיה זו, איך אני יכולה להגיד לה שאני נורא רוצה לדבר על זה אבל נורא מפחדת? אולי זו הדרך שהיא התייחסה לנושא?

ברוכה השבה! 1. בכי של מטפל בטיפול הוא, יש לקוות, תגובה רגשית המתעוררת מול תוכן ספציפי. אם הוא בוכה רק מעצם זה שאת מגיעה, אז אפשר יהיה לדבר על קאונטר-טרנספרנס. 2. לא לגמרי הבנתי מה בדיוק את שואלת. בכל מקרה, אמיתות הזיכרונות אינה הדבר החשוב, לפחות כל עוד אין אנו בבית משפט. אם בחוויה שלך נרשמה טראומה, הרי שבחדר הטיפול אנו עובדים עם החוויה האישית ועם הטראומה הסובייקטיבית. הניסיונות להדחיק את הטראומה הם לא הפיתרון המומלץ, שכן לטראומות יש נטייה 'לשלוח ד"שים' גם באופן בלתי קרוא. 3. כשנכנסים לאזורים טראומטיים בנפשנו, יש להתהלך מאד בזהירות, בקצב הנכון למטופל. אני מאד מציעה לך לא להאיץ בתהליך, ולתת לשתיכן את הזמן. יש דברים שאינם נפתרים ב'זבנג' למרות המשאלה להקלה מהירה. עולה לי פתאום אסוציאציה מאד פרטית מביקור אצל רופא השיניים. הדרך היחידה בה הצלחתי להתמסר לתהליך ממושך ומפחיד שנעשה ללא הרדמה, הייתה כאשר סיכמנו בינינו שברגע שאסמן לו עם היד שכואב לי - הוא עוצר. באופן דומה מאד אפשר לנהוג בטיפול בטראומה. להסכים מראש שהולכים רק עד לאן שאפשר בכל פעם. שולחת לך הרבה כוח ועידוד להמשיך ליאת

תודה ליאת, לגבי השאלה השניה...אמיתות הזכרונות... כוונתי הייתה לזה, שאני יודעת שעברתי משהו, אבל אני לפעמים מנסה לשכנע את עצמי שהדבר לא היה ולא נברא...אולי זה הכל מהדמיון שלי...כי בתור ילדה...יצאתי מהמקום הזוועתי ההוא והמשכתי את החיים בלי להודיע לאף אחד...פשוט לקחתי את הכאב איתי לכל מקום ולא שיתפתי אף אחד...וזה בטח מתבטא עכשי ביחסים שלי עם אחרים, באימון, בלהתמסר....בכל.... אז למה בעצם אני משכנעת את עצמי? האם בכדי לצבור יותר כוחות? כי ברגע שאני זוכרת את זה (ואחרי שהנושא נפתח בחדר הטיפול) הוא יותר חזק?