כואב לי....

שלום שוב, אחרי הטיפול היום מרגישה שאני פגועה ...נפגעתי ממנה ויצאתי מאוכזבת ... זה לא עובד לנו כבר מס פגישות, יש קצר בתקשורת אני מרגישה שמשהו מתפספס בדרך ...היא אומרת שאולי היא משוחררת מידי, ולא צריכה לומר את הדברים בחדות כזו ובצורה גלויה ...(חשוב לי שזה יהיה אמיתי ושהיא לא תתהלך על ביצים ותהיה זהירה כמו בעבר)אני מרגישה את סוג הדיבור כסוג של ביקורת ואז נפגעת ..אני אוהבת אותה ומאוד מאוד מעריכה אותה ,אבל אני מרגישה שיש פער גדול ביננו, אמנם לא תמיד אבל בתק האחרונה מאוד ,וזה כואב לי אני כבר לא במקום של כעס אלא במקום אחר של אכזבה שהיא כבר בתחושה שלי לא איתי כמו פעם אני כתבתי שזה מאוד מציק לי שיש פער, לאיך שאני בחוץ ולאיך שאני בטיפול .אני בעיקר מתכוונת לאיך שאני מדברת ומתנהגת בחדר על החוסר הביטחון שלי ,הקול השקט בלי הרבה אנרגיות,הרבה פעמים לפני שאני בדרך, הבטן כואבת לי ובא לי להקיא התחושות הללו נעלמות במהלך הפגישה, אני בלחץ איך היא תקבל אותי היום ...ברור לי שזו בעיה אצלי שזה עולה לי מול סוג מסויים של אנשים שאני תופשת אותם כאנשים שברמה גבוהה יותר ממני ....זה עכשיו מפריע לי מאוד יש חלקים שאתה משלים איתם והרבה יותר קל לך לקבל את עצמך אחרי זה ,אז עכשיו אני מרגישה חכמה ,יפה ,עם לב טוב שאוהב לעזור ולתת כצריך ....בעיקר חזקה פיזית. תמיד היה לי בטחון בסביבה הקרובה וגם בחברה חדשה .....אז איך זה שאני עדיין אחרי הכרות של שש וחצי שנים יכולה להכנס לאוטו ובמשך חצי שעה להיות עם דמעות בעינים בגלל שאני מרגישה שזה הרבה יותר עמוק מזה שלא קיבלתי את הביקורת שלה .אני מאוכזבת שהיא לא יכולה לפרגן לי כמו הרבה אחרים(אמרתי לעצמי בלב כל כך הרבה פירגון אני מקבלת מכל העולם ,אז ממנה לא נורא...אבל אני משקרת לעצמי אני רוצה שקודם כל היא תתן לי את הפרגון ואת האישור הזה ) למה היא קשוחה איתי כל כך, היא הרי טיפוס חם הרי הגבולות נשמרים בסופו של דבר ואני כן מכבדת את זה , משהו נגמר לי באמונה שמשהו עדיין יסתדר (יודעת שהכל עניין של תהליך וזה לוקח זמן ).בעבר הרמתי ידיים כי היה קשה ורציתי להעיף בגלל הקרבה הזו. הפעם זה אחרת אני ממש לא רוצה ללכת אבל איבדתי את האמון שמשהו ישתנה בתקשורת הזו חבל לי לאבד את הקשר המשמעותי הזה ....מרגישה אבודה ...למרות כל התקדמות שלי ....תודה על תשומת הלב ...יצא לי ארוך ...אני.

שלום 'אני', אני מזמינה אותך לחשוב האם מה שנחווה על ידך כ'חוסר פירגון' מצד המטפלת שלך הוא אכן כזה. ועוד כדאי לחשוב, האם מה שאת מקבלת "מכל העולם" הוא אכן פרגון אמיתי. לפעמים (לא תמיד, אני יודעת) הסביבה החיצונית שלנו מגיבה לפן חיצוני ושטחי שלנו, שאין לו ולא כלום עם הגרעין האמיתי בתחושת העצמיות שלנו. אולי המטפלת שלך מתקשה לפרגן לאותו חלק חיצוני, פשוט בגלל שהיא רואה אותך מעבר. מכירה את החלקים האחרים, האמיתיים, הפחות ייצוגיים שלך, ורוצה להחיות דווקא אותם? כדאי לבדוק. בברכה ליאת