מישור

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

16/11/2006 | 23:47 | מאת: דנה

אורנה יקרה, אני לא יודעת מה קשה יותר, לעלות בקושי רב מתהום, או ההליכה במישור ארוך... לפעמים נראה לי שעברתי טיפוס על האברסט והגעתי מאוד גבוה (עדיין לא לפסגה) אבל עכשיו הגעתי למישור שבו צריך לעכל את הטיפוס, את הנוף החדש אבל הכל ישר, פרווה כזה לא לכאן ולא לכאן. משום מה נראה לי שעכשיו זאת תקופה קשה יותר מהתקופה שבה טיפסתי ( שהייתה קשה מאוד מאוד)

לקריאה נוספת והעמקה
17/11/2006 | 17:59 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

הי דנה, אני יכולה להזדהות עם מה שכתבת. יש איזו עזות בטיפוס למעלה. אנחנו מרגישים את השרירים כואבים, את הזיעה נוטפת, את האוויר נכנס ויוצא... מרגישים את עצמנו חיים ונאבקים, ובדרך כלל גם זוכרים עבור מה... כשמגיעים - זה כבר סיפור אחר לגמרי. פתאום צריך ללמוד ללכת גם ככה, לא רק בעזות... אני מאחלת לך למצוא את החיות שלך גם במישור, ומקווה מאוד שתחזרי לספר לנו על כך. שלך, אורנה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית