מה זה לחיות?

מה זה לחיות? נגיד ש... לחיות זה לקחת את משהו מבחוץ להכניס פנימה להוציא ממנו את הטוב ולהשתמש בו... ל.... צרכים הבסיסיים, למשל למצות את הטוב, ו... לזרוק את הרע החוצה אבל הנפש שלי הנפש שלי מזהה בחוץ רק את הרע. הטוב חולף הולך אפילו לא חודר אסור לו ואם כן פוגש בטעות את הפנים, מערכות השמדה בפתח או מערכות הסגר אוצרת את הזבל והרעל ממצה טיפה לטיפה וכולן כולן הופכות לגוש גדול של ח** ואני משחקת בח** והח** הוא שלי ולא נפטרת ממנו והוא לא היה המתנה ההיא כי לא היה מי שייקח וככה זה הכי בטוח הכי כי הח** לא מעניין אף אחד. הוא מגעיל, הוא רעיל, הוא מסריח אז אף אחד לא ייקח אותו ממני אפילו לא אמרנו לו בי בי אבל נמאס לי ממנו מה הוא נותן היום רעל כולי והוא מיצה את עצמו ודרך להיפטר - אין חרף המאמצים המרובים אין נו... עכשיו זללתי סיר שלם של מרק אל תגידו שלא חייכתם אבל האמת והמציאות לא מחייכות. הן לא. ... עוברת חולפת רושמת הולכת

שלום עוברת חולפת רושמת הולכת, אין ספק שהשילוב בין סיר המרק והגוש הגדול של ח** מעלה חיוך, אבל לא רק... מעלה גם עצבות מסויימת, על כך שלא היה מי שקיבל את המתנה הזו ממך, שלא עזרו לומר בי בי, שלא לימדו שהוא חלק מאיתנו, אבל לא חייב למלא את הכל... אולי בכל זאת עוד אפשר ללמוד לחוש כך? אני שולחת לך חיוכים ותקווה לבאות, אורנה

אורנה כבר ענתה לך והשתתפה אתך בחוויתך. אבל אני מאד 'מתגרה' לענות לך גם, מתוך מקום של הזדהות עמוקה והבנה לאותה תחושת צחנה פנימית.. דברייך גרמו לי להזכר במושג קבלי שנקרא 'שבירת הכלים'; זהו מעין מיתוס על התהוות הטוב והרע והתפרדות הרע מן הטוב (תמיד נדמה לי שממנו בא הביטוי "שברו את הכלים ולא משחקים"): בראשית הקיום היה האור האלוהי - טוב אינסופי - שופע ללא הגבלה וזורח בכל. אבל אז, אותם יסודות (כלים) אשר קיבלו לתוכם את אור האינסוף היו חלושים מכדי להכיל את עוצמת הטוב הבלתי נדלית שלו. הם נסדקו ונשברו מחמת העומס. שבריהם נפלו והתפזרו לכל עבר ותרמו ליצירת עולמות ה'רע'. א-ב-ל גם בתוך אותו רע נותרו סיגים מן הטוב אשר נטמעו בשברי הכלים והשאירו בהם את רישומם העמוק. למה אני מספרת את זה? כי היו תקופות בחיי בהן - כמו הכלים - התקשיתי נורא *לשאת* את הטוב, את התקווה, את תחושת התוחלת. הטוב הוא תובעני, בונה ציפיות, הוא מאיים להיות בלתי מווסת ומשתולל - ממש כמו הרע העיסתי והטובעני שלך. אני יודעת שכרגע נראה שיש לך רק רצפטורים לרע. אך נדמה לי שאי שם בתוכך חבויים גם רצפטורים לטוב. הם אולי מנוונים - מיומנים הרבה פחות ממערכות ההשמדה - אבל ניתן ללמוד, בכל יום קצת, לשפעל אותם ולהניח להם לדור בכפיפה אחת עם הרע. ואפשר עדיין להתנחם בסיר המרק ולסלוח לעצמך. ודבר אחרון - את אולי 'עוברת' כאן, אבל לא חולפת. כל עוד כתבת משהו, אמרת משהו, ונתת גם לנו לקרוא פרקים מח**ך, אותם פרקים נשארים נוכחים גם בנו. תמה ההרצאה (מצטערת אם זה נשמע הרצאתי), מאחלת לך טוב יותר, נויה

נויה, הדברים שלך יפים לי, לשעה זו שבין החול לערב שבת. תבואי עוד. ליאת

רק מילים מספר זו לא תקופה בחיי שהיא כזו. אלו כל חיי, כמה עשרות שנים טובות. כך תמיד ולא אחרת. תמיד הכל ספוג ברעל, והמעטפת שלא קיימת אפילו לא מתנפצת מרוב תכולה... ומערכות ההשמדה לא נותנות ללמוד. מקווה שדבריי לא ניקדו אתכם ברע ואם כן, תמיד אפשר לעשות פו, או לתת סנוקרת קטנה שתעיף אותם. אתם יכולים, לכם יש הכלים. לי לא נותר אלא לקנא (לכשאוכל לחוש). הייאוש אינו מניח לעולם. תודה לכם