פער גילאים

היי בת 24 התחתנתי לפני חודשיים ועברתי למקום מגוריו של בעלי כפר מרוחק כשעה נסיעה מכפר שבו גרתי בעלי בן 36 לפני הנישואין נפגשנו כמה פעמים וכולה היתה תקופת היכרות של כחצי שנה לפני נישואין. כרגע בעלי עדיין לא עובד אך מתכנן לפתוח עסק עם חבר שלו הוא לא יכול לנהוג ברכב כי לקחו לו את הרישיון ויש לו בית משפט בקרוב וגם אין לו כסף בבנק. בקיצור מהתחלת הקשר לא הרגשתי כימיה גדולה ביננו הוא טיפוס שיש לו חברים עם אנשים יש לו מספיק בטחון עצמי הוא טיפוס מאוד עדין (צורת ההתנהלות שלו) בן אדם מסודר (לא אוהב בלגן בבית) אני די גסה בהתנהלותי הן מבחינת טון דיבור והן בתנועות גוף) וגם הוא אחד שלא יגיד מילה מעליבה מול אנשים ואם משהו לא מצא חן בעיניו יגיד בצורה ראויה כשאנחנו לבד. הקטע הוא שאני יודעת שגברים ובכלל אנשים אוהבים אנשים שמחים עם חוש הומור ואני בכלל לא כזאת למרות שאני לא משמיעה את בעלי דברי תלונה על אנשים או עליו אבל גם מפריע לי שאני בלי חוש הומור כשאנו נפגשים עם חברים שלו ונשותיהם אני מרגישה שאין לי מה להגיד) וגם איתו אני לא מדברת הרבה וגם הוא טיפוס די מופנם . בקיצור מה אפשר לעשות עם החוסר כימיה? אני טיפוס ביתי ומשפחתי ולפעמים נכנסת לדכאון מכך שלא אוכל לראותץ את משפחתי בתדירות שהייתי רוצה.

גלית יקרה, בואי נעשה סדר: - התחתנת לפני חודשיים. מגיע לך לפני הכל מזל טוב. - התחתנת לאחר היכרות קצרה בלבד, עם מישהו שהכימיה ביניכם לא משהו. - התחתנת עם אדם שמבוגר ממך ב-12 שנה. - אתם שונים מאד במאפייני האישיות שלכם ובהעדפות החברתיות שלכם. - הוא חברותי ומנומס עם חוש הומור, ואת מוחצנת יותר, ללא חברים וללא חוש הומור. - בעלך מובטל כרגע, ומצבו הכלכלי לא משהו. בקרוב הוא גם אמור להישפט. - את רחוקה מבני משפחתך, עצובה ומתגעגעת. לפני הכל, עליך לנסות ולבדוק עם עצמך מה הכי מעיק עליך כרגע. נדמה לי שלפער הגילאים היית מודעת גם קודם, ואיכשהו, לתחושתי, לא זה המוקד. עליך לדעת כי לכל זוג נשוי, נדרשת תקופת הסתגלות, בה הם נדרשים ללמוד זה את זה, להתאים את המקצבים שלהם, לתאם ציפיות ומשאלות, לבנות קודים חדשים של תקשורת והתנהלות יומיומית המתאימים לשניהם. מבחינה זו, התחושות שלך כרגע אינן חריגות או יוצאות דופן. הבדלים אישיותיים בין בני זוג, גם הם אינם בהכרח בעיה, כל עוד מודעים להם, לומדים את דפוסי התגובה האופייניים, ויודעים לפרש אותם נכון. לתחושתי, הקושי הכי מעיק כרגע קשור לתחושת הגעגועים הביתה והבדידות החברתית שנכפתה עליך בשל המעבר לכפר שלו. נסי לברר אם יש בכפר עוד נשים צעירות שהגיעו ממקומות אחרים, ואולי משוועות - כמוך - לחברה קרובה וטובה, שתהווה אוזן קשבת ותחליף למשפחה הרחוקה. נסי להיות ידידותית ככל האפשר, מעורבת בקהילה, וקשובה לכל פעילות שיכולה לזמן לך חברה ועניין. בקרוב, כשבעלך יפתח בשעה טובה את העסק החדש, תוכלי לסייע לו בעידוד, בעצה ואולי אפילו פיזית במקום העבודה. מטרות משותפות יכולות לקרב מאד בין בני זוג, וליצור תשתית של אחריות ודאגה הדדית. כרגע הכל באמת עוד נורא חדש ומאיים, אך יש סיכוי טוב שהדברים ייראו אחרת בתוך זמן קצר. אשמח להיות כאן בשבילך, ולשמוע איך מתקדמים הקליטה שלך בכפר וחיי הנישואין בפרט. שלך ליאת