ביתי

ליאת שלום עברו חודשים ועולם וכמנהגו נוהג . הבת נמצאת בבית יוצאת כמה פעמים בשבוע אל האיש.מנהלת איתו חיי מין סוערים מאוד. (לפי סימני המציצה על צווארה וגופה) . היא מקבלת ממנו את הרכב שהוא מקבל מהעבודה צמוד אליה, נוסעת בו לכל מקום ומקום, ובערבים היא משמלת "מס שווי רכב צמוד" אליו. הרגליה אלו מכעיסים אותנו. אנחנו לא מכירים את ביתינו , רמת מוסר ומצפון ירודה. אנחנו מרגישים שהיא מוכרת את גופה בתמורה לרכב צמוד. אנחנו הצענו לה לקנות לה רכב שישרת אותה. לא הסכימה . יש לציין שהיא התחילה ללמוד במכללה תואר ראשון. אנחנו מרגישים שהיא נעשית נצלנית בצורה מכוערת. היא שכחה את ההרס שהיתה שותפה בגרימתו.לא איכפת לה מאף אחד ומכלום. לא נקיה בסביבתה וניראת לי כמעופפת מפוצלת. אנחנו יום יום אובדי עיצות וכואבים. האם טעינו שלא נקטנו איתה בצעדים קשים וקיצונים עם כל הכאב בזה. לא יודעים מה לעשות ואיך להמשיך. קשה מאוד לנו. אנא עצתך. אמא

אמא שלום, אני מבין שזו תכתובת מתמשכת בינך לבין ליאת, שתשוב ותענה כאן מחר. בברכה, גדעון

הפניה אתמול נעשתה בהמשך להתכתבותינו בקשר לביתי בת 18 שמנהלת קשר עם גבר בן 48 . בדף 643 מופיעה כל ההתכתבות. תודה אמא

ערב טוב, "מס שווי רכב צמוד" זאת דרך אחת להסתכל על מערכת היחסים שבין בתך הצעירה לבן-זוגה המבוגר ממנה. אתם מרגישים שהיא מוכרת את גופה תמורת רכב צמוד, בעוד אפשר לראות זאת (אפילו ללא מאמץ מיוחד) כמערכת זוגית של אהבה, נתינה ושיתוף. הביקורת שלכם על רמת המוסר הירודה שלה מתייחסת - אם זכרוני אינו מטעה אותי - לעובדה שהבחור פרק את משפחתו למענה. יש לזכור שההחלטה אם להתגרש או לא הייתה שלו, והאחריות לכך אינה שלה. יש לזכור שגם אם בתך מאד צעירה, היא כבר אינה קטינה, והיא רשאית לנהל את חיי האהבה שלה כרצונה. אני זוכרת את ההתנגדות הרבה שמערכת היחסים הזו עוררה בקרב בהשפחה כולה, ונדמה לי שיותר משזה מעיד על מעשיה של הבת, זה מעיד משהו על הדינמיקה המשפחתית שלכם ועל יכולתו של הפרט במשפחה לקבל החלטות משל עצמו ולחיות לאורן. איני חושבת שניתן, באמצעות צעדים קשים וקיצוניים, לכבות את אש האהבה (ראי סיפורם של רומיאו ויוליה). כל שנותר לכם לעשות הוא לטפל בעצמכם, ללמוד לאפשר לכל ילד את המרחב שלו, ולטפח את הזוגיות הבשלה שלכם ללא קשר לזו של בתכם. בהצלחה ליאת

ליאת שלום בתשובה לתשובתך ברצוני לציין כי במשפחתי כל ילדי קיבלו את החלטותיהם בעצמם ועל אחריותם, הבית אצלינו פתוח ומדברים ומתייעצים על הכל. אנחנו איתם והם איתנו. וכמו שציינתי את ההחלטות הם קיבלו בעצמם. המקרה של ביתי הצעירה הוא חריג בחומרתו ובהשלכותיו. זה מקרה עצוב וכואב לכל המשפחות. הרבה אנשים נפגעו וכאבו בגללו. לפי דבריך אני מבינה שהטיפול הפסיכולוגי שהיא מקבלת מרצונה ומהבנתה החופשית הוא מיותר. "חבל על הכסף הרב" . אין פה בעיה , אין מה לכוון או לייעץ, מערכת היחסים שהיא מנהלת על בסיס של ניצול השפלה של "בן זוגה" תקינה. הרגל נהפך לטבע . אנחנו צריכים לראות את הכל ולקבל ולשתוק. מה דעתך על זה שהיא אמרה לי "כשאתפקח אני מאוד אכעס עליכם על שלא שברתם את רגלי וידי וקשרתם אותי בבית ולא עצרתם בעדי לעשות מעשה כזה" תןדה על תשובתך. אמא