למה אני לא?

למה אני לא מסוגלת לאהוב? זו השאלה שהסתובבתי איתה השבוע. אף פעם לא התאהבתי. אולי כילדה קצת כן, אבל כמתבגרת- לא וכבוגרת- גם לא. אני לא רוצה לחיות לבד, אני רוצה משפחה, אבל לא יודעת איך. אני כל כך לא מינית. לא משדרת מיניות לא נמשכת לאף אחד... איך עושים את זה? איך מתחילים? איך מתגברים על המכשול? ולמה? למה לעזאזל זה ככה? בלימודים טוב לי, מאוד אפילו, אבל כולם מסביבי כל כך אוהבים ומאוהבים מדברים על הזוגיות ועל העתיד המשותף ביחד... ורק אני לא יודעת בכלל מה זה. עד עכשיו הסתובבתי בסביבה של מבוגרים ותמיד אמרתי לעצמי שלא נורא, אני הקטנה ולכן מילא... (תוקעת את הראש בחול, לא רואה ולא שומעת) אבל פתאום כולם בני גילי וזה מקור להשוואה. ראי חד שניצב לי מול הפרצוף. בהרבה מובנים אני נמצאת בכמה שלבים קדימה מאנשים בגיל שלי אבל במובן הזה אני תקועה כל כך כל כך מאחור...

כנראה שאם יש לך את הרצון למצוא אהבה ולממש אותה את לא כל כך מאחור רק ללמוד מה לעשות עם הרצון הזה וכנראה שיש לך גם דחף מיני כי את גם זקוקה לזה.......אז תתחילי לפעול קרי לצאת להתלבש טוב להראות טוב ואז תרגישי טוב....תרגישי מינית וסקסית אחכ יתחילו לבוא גברים לנסות לפתות אז תהני מאוד ויהיה לך ביטחון ושתמצאי משהו שמתאים לך.....אז תהיי על גג העולם......תחווי שמחה ואושר וכאב של פרידות כמו כל החברים שלך כי את נורמלית.......להתראות.......ובהצלחה

אוי. זה לא עובד ככה :-( אפילו ההודעה שלך עשתה לי רע נורא (לא בגללך, בגללי...). סקס, דחף מיני, מינית, לפתות... בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע

רשת , לא יודעת.... גרמת לי לבכות ... קצת הזכרת לי עצמי כשהייתי תמימה וחסרת ניסיון. ורציתי לחוות התאהבות, זה סקרן אותי. וגם אני ראיתי את כולם מסביבי מאוהבים ואוהבים כאילו אין מחר. הייתי בדיוק במקום שאת נמצאת בו. והיו לי את המחסומים שיש לך. לא יכולתי לתת לגבר להתקרב אליי שלא נדבר על מגע מיני ( מיי גוד... ) גם אותי זה הפחיד פעם. אני מבינה מאיזה מקום את מדברת. ולכן, הדמעות לא מפסיקות לרדת וחונקות לי את הנשמה ולא מותירות בי אויר ונשימה. אני מרגישה צורך לחבק אותך. להגן עלייך, שלא תפגעי כמו שאני נפגעתי. כי הפגיעה הזו מותירה כתמים בתוך הלב. שקשה אחר כך לחיות איתם. מגיע לך זוגיות טובה. תזכרי זאת. ולאט לאט אני בטוחה שאת תצליח להתגבר על המחסומים ולמצוא זוגיות טובה וראויה בהצלחה מכל נשמתי וליבי. שלך, אני

היי את, מצטערת שגרמתי לך לבכות... שולחת לך שק עם הרבה כוחות רשת

שלום רשת, בוקר טוב, קצת כמו הכותבת שהשיבה לך אתמול בלילה, גם אני מצאתי את עצמי מהרהרת על גילאים צעירים יותר, ככה סביב תחילת התואר הראשון באוניברסיטה. גם אני הרגשתי אז שהאנשים סביבי בטוחים בעצמם מבחינת יצירת קשרים זוגיים באורח שאני לא מצליחה להיות. אחר-כך גיליתי שלפעמים הם רק נראו כאלה... אני חושבת שיש משהו מטעה בביטחון שמשדרים החברים החדשים שלך באוניברסיטה, שמדברים באורח נלהב על זוגיות ועל עתיד משותף. אני חושבת שלאמיתו של דבר הכל כל-כך תחילי וראשוני, וקשה להתקרב ומפחיד, וכל-כך משתוקקים למשהו, ואפילו לא יודעים למה בדיוק... במבט לאחור, אני חושבת שהיה טוב אם הייתי מרשה לעצמי אז להכיר בחורים בני גילי באותו אופן בו הרשתי לעצמי להכיר בחורות בנות גילי: לדבר, ללמוד ביחד, להחליף חיוך בספריה או בקפיטריה, לא לצפות מעצמי לשום דבר פרט להתקרבות הדרגתית. ולפעמים, מתוך הידידות המתפתחת, מגלים שמישהו יותר מיוחד בשבילך, מעורר תחושות קצת אחרות, והכל כבר קצת יותר פשוט, כי הוא לא אדם לגמרי זר ומוזר... מה דעתך? אורנה

היי אורנה, יכול להיות שאת צודקת... אני מרגישה כל כך רע היום. רבתי עם אחותי ועם ההורים שלי והגרון שלי חנוק מדמעות. הגוף שלי לא יכול להכיל את הכאב שבפנים. ידעתי שזה יגיע ושהכל יתפרק לי. בא לי לעשות דברים רעים, אבל אני מתאפקת. מנסה כל כך לא לעשות שטויות מיותרות. רשת