איזה פחד

מה אני עושה אם יש בקרוב אירוע שאני חייבת (לעצמי) להשתתף בו, אבל בערך 99% שאכנס בו להתקף חרדה? בערך כל ה'טריגרים' להתקף שהצלחתי לעלות עליהם יתקיימו שם, ואני כבר לא יודעת את אני מפחדת יותר מהאירוע לכשעצמו או מהפאניקה לכשעצמה.. עצוב מאוד. אולי במקרה יש למישהו עצות/הארות/מהשלאיהיה? (לא ללכת לא בא בחשבון..) גם, ובעצם בעיקר, פיתרונות קסם יתקבלו בברכה:) כי יש לי הרגשה שמשהו אחר לא יעבוד.. תודה!

ערב טוב, אני מניחה שהאירוע רכש את כוחו המאיים בעיקר מן האפשרות שיתרחש בו התקף חרדה. כמי שכבר חוותה, מן הסתם, כמה התקפי חרדה את וודאי יודעת שהוא אינו אורך יותר ממס' דקות, ובוודאי לא יותר מעשרים דקות (יאללה, חצי שעה, עם שיא קצר בהרבה). ביום שתחליטי שאת מוכנה לשאת בגבורה התקף של רבע שעה, בידיעה ברורה שאחרי כן הוא עובר, חייך עשויים להשתנות לבלי שוב. ההחלטה לא לתת להתקפים לשבש את חייך יותר, ולא להימנע ממצבים "מזמיני פניקה", היא החלטה קריטית, שלאחריה ההתקפים מאבדים מאד מכוחם המאיים. לכן, במקום לחשוב איך להימנע מההתקף הבא, מוטב לומר לעצמך: אני יודעת שיהיה לי התקף, אני מוכנה "להסתכל לו בלבן של העיניים" בלי לסגת, ולהמשיך אח"כ באירוע כאילו כלום. התקף חרדה, כמו הרבה עושי-צרות אחרים, לפעמים מבין רק כוח. אם לא מתקפלים מפניו ומחזירים מלחמה, הוא נחלש, מאבד עניין וחוזר למקום ממנו בא. מעבר לעולם הדימויים הפרטי שלי, שמתבסס על לא מעט ניסיון בנושא, יש טעם רב לחשוב על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (אולי בסיוע זמני של תרופה אנטי-חרדתית), בו תוכלי לתרגל רעיונות אלה הלכה למעשה. אני מצפה ממך להגיע לאירוע, ולספר לנו איך היה. נראה אותך "גבר"! :-) ליאת

אאוץ'.. שאני אשכרה אנסה להתמודד במקום לברוח?! לא פלא שלא חשבתי על זה לבד:) אבל כנראה שזה מה שיהיה, ולו מפאת חוסר באופאציות אחרות.. רוב תודות, נחמד לשאול שאלות וממש לקבל תשובות (להבדיל מטריליון השאלות שאני מפנה לעצמי ונאלצת להסתפק בתשובה נוסח "מאיפה לעזאזל אני אמורה לדעת?"). אז על להיות "גבר" אני אוותר, אבל אם אשרוד את האירוע אני מבטיחה דיווח (זהו, אבוד לכם). היו שלום, ותודה:)