??

שלום ליאת אני מעבירה את הימים בקושי. קשה לי לקום לעבודה, קשה לי מאוד בעבודה, קשה לי כשאני חוזרת הביתה. גם בשישי-שבת קשה לי. אני לא עושה שום דבר,אין לי סבלנות לשום דבר. מהחברות כבר התנתקתי. בשבועיים האחרונים אני מנותקת גם מהמשפחה (לא לגמרי,התקשורת המעטה מאוד היא במייל בעיקר ). הם לא מבינים את זה.טוענים שאני מחפשת תירוצים להתנהגות שלי,שהכל בראש שלי ואני צריכה לקחת את עצמי בידיים, וכד'. אולי הם צודקים, אבל אני לא מסוגלת,ולא רוצה. אני שורדת,לצערי, כי אין לי אומץ לא לשרוד... אני נמצאת בטפול, אבל לא מוצאת שום דרך,שום כיוון מה לעשות. הדיכאון הזה , הוא כמו וירוס שהתפשט בכל הגוף והרס הכל. הייתי רוצה להצליח לישון כל היום וכל הזמן. אין לי כוח להתמודד עם שום דבר. הייתי רוצה שלפחות המשפחה תבין שקשה לי, תאפשר לי להתנתק מדי פעם לפחות,בלי לכעוס . הם אטומים ולא מוכנים להבין שום דבר. רק מרצים לי מה אני צריכה לעשות. חושבים שהם יודעים הכל. זו הסיבה שאני לא משתפת אותם כשרע לי. הם בטוחים שמשהו מסויים גרם לי להיכנס לדיכאון. למרות שאני מסבירה שלא היה משהו מסויים, לא עברתי טראומה מסויימת לא הייתי מוטרדת ממשהו מסויים. זה קרה בהדרגה,עד שהתדרדר והפך לקשה. לא יודעת איך להמשיך ככה.

שלום ליאורה, אחד הדברים שיכולים להוציא מהדעת, זה כשאומרים לנו דווקא ברגעים הכי קשים "קחו את עצמכם בידיים". כאילו שאם היינו יכולים לא היינו עושים זאת... להורים, כך נדמה, יש הכי פחות סבלנות למצבי משבר אצל ילדיהם. הם רוצים לראות אותם מתגברים מהר ומרגישים טוב. יש הורים שמצליחים פחות מאחרים להתמודד עם רגשות שליליים או דיכאון של הילד, מה שמאלץ אותו (את הבן) לבחור - או לחיות בזיוף מתוך ניכור לעצמו ולרגשותיו (מה שיוביל בסופו של דבר לקשיים פסיכולוגיים ניכרים), או לייצר סוג של נפרדות פסיכולוגית מהוריו ולחיות את חייו הרגשיים באופן יותר אותנטי, במנותק מהצרכים הרגשיים של הוריו. נסי להתמקד כרגע בעצמך, ולהימנע מאשמה מיותרת כלפי ההורים. מצד אחד את כועסת עליהם שאינם יודעים כלום, ומצד שני מדגישה שאינך משתפת אותם במה שבאמת עובר עליך. הם רואים אותך ומן הסתם גם דואגים. נדמה לי שהסבר קצר וענייני על מה שעובר עליך באופן כללי יהיה הוגן כלפיהם, ולצידו גם הרגעה ובקשה לתת לך את הזמן הדרוש להתארגנות והתאוששות בלעדיהם. אני מניחה שבטיפול את מתעסקת בדיכאון, במקורותיו ובהשלכות שלו על חייך. אני מזכירה לך את האופציה של הטיפול התרופתי, אותו ניתן לשלב עם הטיפול השיחתי, ואשר יכול לקצר את משך הסבל ולזרז את תחושת ההקלה. מאחלת לך הרבה טוב ליאת