מטפל והפורום הוירטואלי

היה מרתק בעיניי לקרוא את העץ שהתפתח ברגע שנגעו במשולש של מטפל-מטופל- פורום וירטואלי. אבל אני מעוניינת למשוך את המחשבה לכיוון מעט אחר. הדיון סבב על תחושת המטופל ואני רוצה לדבר דווקא על המטפל (אולי כי אני באה גם מהצד הזה). אני קוראת בפורום זה המון זמן, חוויתי את התהפוכות של הפורום, את המריבות, התמיכה, הקשר של מנהלי הפורום עם חלק מהמשתתפים, את השינוי שעברו מנהלי הפורום (וכולנו מרגישים בשינוי זה) ועוד. אני לא יכולה שלא לחוש שההנחיה של הפורום הזו היא חוויה מעט משחררת עבור מנהלי הפורום. אני מרגישה שיש דברים שאתם אומרים ועושים כאן בפורום שכפסיכולוגים פנים מול פנים אולי לא הייתם מרשים לעצמכם לעשות או להגיד. למשל אני לא בטוחה לכמה מהמטופלים ליאת סיפרה על ירדנה הכלבה, על המעבר לעבודה חדשה או לכמה מטופלים אורנה קוראת בשמות חיבה כמו "מצחיקונת" וכ'ו. לפעמים נדמה לי כאלו אתם מחכים לשאלות בהן תוכלו להכניס קצת מכם דבר שלא מתאפשר בדר"כ בטיפול (וכאן כמובן נכנס דיון שלם וארוך על אסכולת הטיפול של כל אחד ואחד). מספיק לראות את הקשר שנוצר בין מנהלי הפורום לבין למשל נורית, ששואלת כל פעם מחדש לשלומכם ומתעניינת בנעשה בחייכם. טווח הרגשות שאתם מרשים לעצמכם להכניס לפורום מאוד גדול. ניתן היה לחוש בברור את הפגיעה של אורנה כשהתנהלה מתקפה כנגדה כשבערו הרוחות בגלל הבקשה לפתוח פורום תמיכה נפרד, ניתן היה לראות את ליאת נגררת למשחק של אלו שניסו לגרום לה להראות כמי שאינה שמה גבולות ו"זורקת" הערות ציניות. ניתן לראות את הקשר שפיתחו אורנה וליאת כלפי חלק מהמשתתפות בפורום. אורנה כתבה על העברה שנעשית כלפי מנהלי הפורום בחלוקה לשוטר הטוב והרע, אבל לדעתי ישנם תגובות של מנהלי הפורום שגוררים תגובות מפני שבניגוד לטיפול פנים מול פנים כאן המנהלים משתפים בחייהם ותחושותיהם כלפי המאורעות בפורום וכלפי המשתתפים (האם בטיפול קבוצתי הייתם קוראים בשמות חיבה לחלק מהמשתתפים? האם הייתם מביעים תמיכה בחלק מהדעות של המשתתפים בלבד). כשאני קוראת את מה שכתבתי אני רואה שזה קצת נשמע כאלו אני מאשימה במשהו וזה לא כך, אני סתם תוהה על המקום של המטפל בטיפול ועל הצורך שלו כן להיות נוכח שם, כן להכניס קצת ממנו לתוך החדר... במיוחד שכבר נוצר קשר חזק בין שני הצדדים. התופעות שתיארתי כאן בפורום קורות בעוד פורומים של תמיכה נפשית וזה בעיני מרתק במיוחד. מקווה לשמועת תגובה מכל מנהלי הפורום למרות שהיום זהו יומו של גדעון (ואני מניחה שהתגובות יהיו חייבות לבוא עם הרבה צינזורה בגלל הבעייתיות של להפתח כאן בתור מנהלי הפורום)

שלום דנה, גם אני קראתי בעניין רב את הדיון שהתפתח בנושא, ומצאתי את עצמי חושבת על המשולש המורכב "פורום-מטפל-מטופל". כמטפלת, שמעתי מספר פעמים מטופלים המדווחים על התייעצות אינטרנטית, ואפילו (פעם אחת) על התייעצות עם פסיכולוג אחר, המתמחה בשיטת טיפול שונה משלי. ברוב המקרים, ההתייעצות הנוספת הייתה ידידותית לתהליך הטיפולי, ונתנה משנה תוקף לדברים שקרו בחדר. העבודה כמנהלת פורום, הגם שהיא מרתקת ומספקת, אינה נתפסת בעיני כלל וכלל כחוויה משחררת. אדרבא, בגלל שאיני יודעת לבטח מיהו האדם שמן העבר האחר, אני נוקטת זהירות כפולה ומכופלת באמירות שלי. איני סבורה שקוראי הפורום יודעים על חיי הפרטיים יותר מהמטופלים שלי. את ירדנה מכירים כל המטופלים שלי, ומרביתם נפגשים איתה פנים אל פנים מדי שבוע. כשאני עובדת עם ילדים, ירדנה אפילו משודרגת לתפקיד מטפל משנה. נכון, עניין של השקפה וסגנון טיפולי... כמי שהתנסתה בהתערבויות טיפוליות חד פעמיות (ב"קו להורה", למשל), אני מודעת לכוחן ולעוצמתן, ומשתדלת ככל יכולתי להפוך גם תשובה קצרה למשמעותית ומזמינה למחשבה והתבוננות עצמית. לפחות ברמה המודעת, איני מחכה לשאלות מסוג אחד על פני שאלות מסוג אחר. אני מקדמת בברכה כל פנייה, למעט כאלה שתכליתן לעורר מהומה או לפגוע. לצערי, הללו מגיעות, לפעמים אל הפורום ולפעמים למייל האישי, ובכל פעם מחדש הן מצליחות להדהים אותי. לא יאומן כמה זעם ושיטנה אנשים יכולים להפנות כלפי אדם שהשתדל לעזור ולא הצליח לעמוד בציפיות. גם כאן צדקת כשהבחנת שמשהו השתנה. הנימה הופכת (לפחות אצלי) יותר ויותר פורמלית, זהירה ומדודה. אין זה מפחית ולו במעט מרגשותי כלפי הפונים, מתחושת המחוייבות והאחריות, ומן האהבה שלי לעבודתי. הפורום שלנו עבר הרבה מהפכים בשנה האחרונה. מעניין לאן זה ייקח מכאן להבא. שלך ליאת

תודה ליאת על התגובה. אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים בשני צדדי המטרס כאן בפורום בגלל היותי מטופלת ומטפלת (חדשה כפי שבטח ניתן להרגיש). אני תוהה לעצמי האם השהייה שלי בפורום באה לענות לעצמי על סוגיות שונות שמטרידות אותי בתור מטפלת, ומכאן השאלות והמחשבות על מה שעובר על מנהלי הפורום (עד עכשיו אולי 95% מהפניות שלי נעשו בנושא זה). זה מדהים כמה המדיה הזו יכולה להיות מלמדת ומשכילה, אני מרגישה שאני נתרמת רבות גם על ידי התשובות של מנהלי הפורום (שמלמדות הרבה), וגם על ידי המפגש המעניין הזה בין מטופלים לבין המדיה שעוזרת להם להתמך בין הטיפולים. תחושת האחריות שלכם כמנהלי הפורום מורגשת תמיד כמו גם האכפתיות וניתן בהחלט לחוש במידת המעורבות הרגשית שלכם בנעשה בפורום. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה להגיב על התגובות שלכם ובכל זאת אני לא מוצאת את המילים הנכונות לבאר את דבריי. אז לבנתיים אסתפק בתגובה זו. אורנה אשמח לשמוע גם את תגובתך שיהיה לכולנו שבוע מקסים :) דנה

דנה שלום, אכן היה מרתק לקרוא את עץ התגובות והמחשבות בנושא "הבגידה". וקראתי גם בסקרנות רבה את מאמרה של עירית פז (תודה על ההפניה). ההתיחסות שלך דנה מעניינת לא פחות: הפורום כחוויה משחררת עבור מנהלי הפורום...אתייחס לכך בקצרה ואומר, שכמובן כמנהל פורום אני אחרת מאשר בחדר הטיפול. הרי אני בתפקיד שונה, במדיה אחרת ולפיכך אני מביא לידי ביטוי חלקים אחרים שלי. (לא כל כך שונים , אך עדיין...). אך להרגשתי זו אינה חוויה משחררת כלל וכלל. אני חש את האחריות שבמילה הכתובה, את הצורך להבהיר את אמירתי..., את מגבלות המדיה הזו...ובעיקר את מגבלותי אני. ולגבי חדר הטיפול - ישנם דרכים כה רבות להיות נוכח כמטפל , ה"לוח החלק" הינה רק דרך אחת מהן. בברכה, גדעון

גדעון היקר, התגובה שכתבתי לליאת אמורה הייתה להכתב מחדש לשניכם ובטעות נשלחה לפני שהספקתי לשנות את מקומה בעץ. אז אני מפנה אותך אליה :)

הי דנה, קודם כל, אי אפשר שלא לשאול מה שלום ההזדהות ההשלכתית בימים אלה... אני אענה לשאלתך מאוד בקצרה (יש לי הפסקונת בין טיפולים), ואצטרף לדבריהם של עמיתיי המכובדים... גם אני לא מרגישה את הפורום כאתנחתה קלילה מעבודת יומי המפרכת. גם משום שהפורום הוא לפעמים מקום מאוד עמוס רגשית, וגם כי בקליניקה לפעמים מאוד מצחיק וחם... בדומה לכך, אני לא מרגישה את עצמי "סגורה" רגשית או "מכובדת" במיוחד בקליניקה (אגב, אני פחות ופחות זקוקה לכך ככל שאני "גדלה"), וגם לא "פתוחה" וחשופה במיוחד בפורום. מה זה אומר? אני לא בטוחה שאני יודעת, ואני מבטיחה לחשוב על כך עוד... להתראות בקרוב, אורנה