עזיבת עבודה

ליאת יקרה, מחר זהו יומי האחרון במקום העבודה בו עבדתי כמעט כ - 5 שנים ועברתי כ - 3 תפקידים בין המחלקות השונות. לפני כחודש, ללא תכנון מראש, נכנסתי לחדרו של המנהל שלי והודעתי על התפטרותי, ככה פתאום.... למרות שהרגשתי שאני לא מצליחה למצות את היכולות שלי במקום העבודה, שמתייחסים אליי כמו לטירונית בצבא, שלא מאפשרים לי להתקדם אלא להשאר במשבצת קטנה של עבודה פקידותית, מונוטונית ומשעממת, למרות כל זאת - פשוט קשה לי מאוד לעזוב... מרגישה שעברתי כל כך הרבה בתקופה בה עבדתי בחברה, כ"כ הרבה שינויים, התחלות חדשות, לבטים רבים,לימודים, ויותר מכל - נכנסתי למקום העבודה עם אבא, ואני יוצאת משם לבד, בלעדיו.... איך מתמודדים עם הקשיים ומחליטים שלמרות הכל - זה לטובה ואולי זו הייתה ההחלטה הנכונה עבורי בשלב זה של חיי ? תודה וליל מנוחה.

שלום שיר, מאחר ואני עונה לך יום לאחר פנייתך המקורית, אז היום הוא יום העבודה האחרון שלך. אמנם התפטרת באופן אימפולסיבי ("ככה פתאום...ללא תכנון מראש"), אבל מבין השורות אפשר להבין שמורת הרוח שלך הייתה שם כבר קודם. דיברת על תסכול, על שיעמום, על תקיעות והתייחסות בעייתית לעובדים. ממש בגלל כל אלה, הצעד שלך נראה פחות 'קפריזי', ויותר תוצאה של החלטה שהתבשלה (אולי לא לגמרי במודע) והתבצעה בבת אחת. היכולת שלך להקשיב גם לתחושות האחרות (עצב וקושי להיפרד) מעידה על בגרות ובשלות, על היכולת לראות דברים באופן 'עגול' ומורכב (בניגוד לראייה פשטנית של שחור/לבן). את צודקת, בכל פרידה יש גם עצב וגעגוע, אבל מרביתנו מצליחים להמשיך למרות עובדה זו. מן הסתם, כאשר תתחילי לחפש לך עבודה חדשה התואמת את כישורייך וציפיותייך, המוקד שלך ישתנה, ותוכלי לגייס שוב רוח טובה ואופטימיות לקראת הבאות. שולחת לך איחולי הצלחה מכל הלב ליאת