צומת דרכים..

אהלן, אני בן 20, עברתי התקף פסיכוטי לפני שנה... אחרי ההתקף, שזו היתה תקופה די קשה בחיים שלי, אפשר לומר הכי קשה בחיים שלי התחלתי לשים דגש לדבר שקרה לי בילדות, דוד שלי הטריד אותי מינית.. אני לא יודע אם זה קשור, אבל המקרה קרה בגיל 10 , ובגיל 16 הבנתי שאני נמשך לגברים וקיימתי מערכות יחסים עם גברים.. , אני חייב לציין שההרגשה שלי היא הרגשה של החמצה בכל מה שקשור לבחורות, אני מרגיש כאילו לא נסיתי מספיק בכדי להחליט שאני לחלוטין הומוסקסואל... , ואני לא חש דברים טובים כשאני יוצר קשרים עם בחורות... אני מרגיש כאילו אני מזייף משהו, כאילו זה לא אמיתי... למרות שבפנים בפנים אני מאד רוצה לבנות מערכת יחסים מסוימת עם אישה... היתה לי בעבר, בגיל 17 חברה במשך שנה וחצי ... , אני מרגיש כאילו כרגע אני באמת בצומת דרכים, השתחררתי מהצבא, לא התאימה לי המסגרת הצבאית, הרגשתי שאחרי ההתקף הפסיכוטי שקרה אגב בצבא, מציתי את הצבא, והשתחררתי.. , אני חושש אם לספר לבנות שאיתי בעובדה על היותי הומוסקסואל או שמא להתקרב אליהן וליצור איתן מערכות יחסים מסוימות.. אני לא יודע מה להרגיש, אני כרגע עוד על עצמי, יחד עם הפסיכולוגית שלי במקביל על הבטחון העצמי ועל כמה שזה חשוב לא להתייחס למה אחרים חושבים .. כמה שזה תפל, אני מודע לכך .. אבל לא מפנים , אשמח לקבל תשובות, אייל.

שלום אייל, זו באמת הרגשה של צומת, אבל לאו דווקא צומת מהסוג שחייבים לבחור בו ימינה או שמאלה ומהר... אלא יותר צומת מהסוג בו משתהים, ומסתכלים, והולכים בכל מיני כיוונים וחוזרים לאחור ושוב קדימה... הייתי רוצה שתיתן לעצמך זמן להבין כל מיני דברים שקרו, ואת ההשלכות שהיו לכך על חייך. בינתיים, אולי תוכל לשמור על איזו "אי-ידיעה", בה אינך חייב לדעת עכשיו אם אתה "לחלוטין הומוסקסואל". לא קל לחיות עם עמימות כזו, אך מצד שני נפתחות בכך כל מיני אפשרויות, להכיר אנשים (גברים ונשים) בקצב שלך ולראות מה קורה... בהצלחה, אורנה