הורדת פגישות=מלחמה בין הרגש להגיון....מי מנצח?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אחרי 6 שנים וקצת של טיפול (שנה וחצי האחרונות פעמיים בשבוע ....)החלטתי בעצה משותפת עם המטפלת שלי להוריד את הפגישה לאחת בשבוע...וזה קשה... בהתחלה הסתדרתי לא רע (חגים )לא ממש הרגשתי, אבל עכשיו בין פגישה לפגישה הזמן ארוך לי ואני ממש מרגישה מין עצבות מסויימת חברה קראה לזה הגמלות כמו תינוק שנגמל מחלב אימו וזה די הקפיץ אותי...אבל עכשיו אני די מזדהה אם התחושה של התינוק ....שמתי לב לעוד דבר, קשה לי להכנס לפגישה אני מרגישה שזה פחות אפקטיבי ..פחות מרוכזת ולוקח לי זמן להתחמם עד אשר אני מרגישה נינוחה .הסיבות העיקריות להורדת הטיפול היו בעיקר כלכליות והתחושה שאני רוצה לנסות להיות פחות תלויה ....ובתחושה שלי אני נכשלת עכשיו ואני לא אוהבת להיות במקום הזה ....וישר בא לי להעיף את כל הטיפול לחתוך וזהו, כי גם ככה זה מלחיץ אותי ...(לא בא לי להיות לא רגועה )אבל אני יודעת אחרי כל מה שעברתי שלא שוברים את הכלים ..די נרגע לי המקום של להעיף את המטפלת ושהפסקתי להלחם התחלתי להנות מקרבה הזו אבל עכשיו הכל מבפנים עומד להתפוצץ ...ואני לא רוצה לעשות צעד שיהרוס הגעתי למקום טוב אחרי כל הטלטלות והסערות ואני מבינה הרבה יותר בראש ...אבל הרגשות מתחילות להשתלט אך אני בכלל אסיים את הטיפול ?כשלהוריד את המינון זה כואב ....אני .
ערב טוב, אם אשתמש לרגע בדוגמא שנתת, של תינוק הנגמל מחלב אם, אזי כל התחושות שאת מתארת הן טבעיות ואפילו הגיוניות. עוד לא פגשתי תינוק שעובר מחלב א?ם לסטייק אנטריקוט. יש כמה שלבים בדרך, אותם חייבים לעבור. גם התינוק שחדל לינוק, אינו מזנק מזרועותיה של אמא וננעל בחדר עם דלת סגורה ואוזניות. הוא ממשיך להיות קרוב לאמא גם כשהוא יונק מבקבוק, אוכל בכפית מזון מרוסק, או סתם רוצה סיפור. ההיפרדות מדמות מזינה ומעניקה תמיד קשה, אך בהנחה שההזנה הייתה טובה ואיכותית, גם הפרידה תהיה אפשרית. תני לעצמך זמן. במלחמה בין הרגש להיגיון (אם נתייחס לכותרת שבחרת) החיים מנצחים. בהצלחה ליאת
תודה על התשובה... אך אפשר לשלוט ברגשות הטוטליות של הכל או כלום ...למדתי בשנים הללו שזמן זה מרכיב מאוד חשוב בתהליך...אני מרגישה שכדי שאני הפסיק להרגיש את כל הרגשות אני מעדיפה להעיף זה לא רגוע לי כמו שחשבתי ....מה שהכי מתסכל שאני בחיי כל כך לא תלויה ועצמאית, אך זה שיש לי את התלות הזו עדיין ,במקום שאני אחיה עם זה בשלום עכשיו זה קורע אותי ועדיין אני מעדיפה להעיף בשביל לא להרגיש ...כל זמן זה עולה ולא רגוע איך משתחחרים מתחושת התלות במיוחד אחרי שתק ארוכה בכלל לא סמכתי עליה (לפעמים זה עדיין קורה לי אבל במרחקים קטנים)...ליאת אולי יש מטופלים שזה לא אפקטיבי להם פעם בשבוע ...נכון אמרת שחיים מנצחים ...אבל מבחינתי החיים ממשיכים....השאלה באיזו איכות חיים....אני
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
