hi
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני פשוט סולד מעצמי שונא את המראה שלי את הדיבור את ההליכה ושונא אפילו את רוב החפצים שלי שוא את מה שעשיתי לאדם אחר ולעצמי שונא את המחשבות המטונפות שיש לי...אני כמעט בן 30 זה לא חיים לאדם בגילי שונא את זה שאני מאונן כל הזמן כדי להרגע נהייתי ממש מכור לזה....שונא את הפנטזיות המיניות שלי שבהן אני תמיד משלם כסף עבור מין כי אני לא יכול לדמיין אישה נורמלית שתרצה אותי אני בנאדם פתאטי ועלוב...אני שונא את הידידות שלי שחשובות שאני שווה משהו ורוצות להכיר לי....שונא נשים שמתחילות איתי פה ושם וגורמות לי להתחמק כי אין לי מה לתת כרגע אני מלוכלך..שונא את מי שאוהב אותי..שונא לדעת שיש מצב שהטיפול לא יעזור ואם הוא יעזור אני יפספס שנים טובות מהחיים שלי על כדורים ושיחות עד שזה יעבור...(למרות שהמטפלת נפלאה) לא רואה המשך אלו חיים חסרי תוחלת זה לא חיים נורמליים בטח לא לאדם בגילי....אין לי אנרגיות ואני מעביר את היום בשינה ואוננות האם זה נורמלי לאדם שקרוב ל30? האם אני לא לוזר מקצועי ומחורבן?אני חי רק מטיפול לטיפול שם אני יכול להתבטא בחופשיות האם יש מצב שאחיה יותר משעה בשבוע? האם תמיד אהיה תלוי במטפלת שלמרות שהיא נפלאה היא עדיין אשת מקצוע שאני משלם לה כסף כדי שיהיה לה אכפת ממני?מה לעזאזל קורה לי איך התשתבשו החיים שלי ?איפה הגאווה והתמימות של פעם?למה הסיוט הנורא הזה לא נגמר.........אינני יכול עוד ..די
שלום לך אני קוראת את מה שאתה כותב כאן בפורום וכל פעם מחדש אתה מעורר בי רצון לחבק אותך, האם יצא לך לשאול את המטפלת שלך מה שרצית לשאול אותה? אני מקוה שכן ושקיבלת תשובה שגרמה לך להרגיש טיפה טוב יותר עם עצמך, מלקרוא מה שאתה כותב אני הייתי אומרת שאתה אדם מאד רגיש ועמוק, ויש לך הרבה תכונות טובות, אני מקווה שיום אחד בקרוב תוכל להשקיע את כל האנרגיה שלך בעצמך בכיוונים חיוביים ושלא יכאב לך כך כך, רק שתדע לך אתה לא נחות מאף אחד אחר! לכל אחד יש את הסיבוכים שלו וחבל שתשפוט את עצמך לפי מה שנראה לך שצריך להיות. מאחלת לך שיהיה לך יותר קל! הילה
המטפלת לא ענתה לי...אבל ידידה שלי טובה שאני מאוהב בה ממש(היא לא יודעת) אמרה לי מהי חושבת עליי....זה עשה לי קצת טוב....אבל עדיין אני מרגיש חרא....
MR BLUE יקר, מאוד כואב שם בפנים, וטוב שיש מטפלת נפלאה שאפשר להרגיש לידה חי. כרגע אתה מעביר את היום בשינה ואוננות (ובל נשכח הלקאה עצמית...), ואני יכולה להבין שזה מעציב ומייאש אותך. אבל יש גם שעות בהן אתה מרגיש חי, ומותר לקוות שהן ילכו ויתגברו... לילה טוב, אורנה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
