זוגיות

אנו כבני 30+ חברים מספר חודשים לא קטן חברי סובל מהפרעה כפייתית(כל דבר שקשור בנעילה, סגירה, ידיו חייבות להיות עסוקות במשהו) לטענתו ברמה נמוכה, הפרעה זו מפריעה לי מאחר והיא מצביעה על משהו לא בריא, איני יודעת מה לעשות,דיברנו בינינו על התופעה, אך איני יודעת האם זה בשליטתו. הוא נבון, משכיל, חברותי ומודע לבעייתו, אך אני חוששת מחיים זוגיים לטווח הארוך. האם עלי לקבל זאת, קשה לי, מלבד זאת אנו מסתדרים ומדברים על הדברים, גם אם לפעמים קשה לי, בדרכ אני היוזמת.הוא אדם שנלחץ אך מתמודד. אם כי אומר שמצבי לחץ גורמים לו לא טוב. מה יהיה הלאה כאשר יהיו לחצים רבים יותר כאיש משפחה. עזרתכם.

שלום עזרה, את מעלה שאלה מורכבת, שקשה לתת לה מענה במסגרת פורום אינטרנטי. אני חושבת שעולים כאן גם נושאים אישיים (שלו - באופן בו הוא בוחר להתמודד עם בעייתו, ושלך - סביב חששות מהעתיד הלא ברור והאופן בו הם קשורים להווה), וגם נושאים זוגיים משמעותיים. ההצעה הטובה ביותר שאני יכולה להעלות כרגע, היא לבנות לעצמכם מרחב משותף בו תוכלו לדון בדברים לעומקם - במסגרת של יעוץ זוגי. אין צורך להסס בנוגע לייעוץ זוגי טרום נישואים - זה הגיוני, מועיל וגם יותר ויותר מקובל. לעיתים, יעוץ זוגי מסמן את הצורך במרחב אישי לכל אחד מבני הזוג. לא כתבת האם בן-זוגך מטפל בהפרעה הכפייתית ממנה הוא סובל (כוונתי לטיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי), וחשוב שתאמרי לו שישנן דרכים להקל עליו (ולא צריך לסבול מדרגה חמורה של ההפרעה על-מנת להיעזר בטיפול). בברכה, אורנה