טיפול פסיכולוגי - דבר נעים?

ברור שלא כל רגע מ-50 דקות הטיפול אמור להיות חוויה עוטפת של צמר גפן ורוד רך ובלתי מותנה. אבל מה מרחק הפרספקטיבה שממנו ניתן לומר "הטיפול הזה טוב לי/רע לי?". האם "מדד הנעימות" הוא טוב מספיק? האם אמורים לצאת מחדר המטפל בתחושה טובה מזו שבה נכנסת אליו או בתחושה רעה יותר. ואם טוב/רע הן מילים מופשטות מדי, אגדיר אותן אופרציונלית: טוב=פחות רצון למות, רע=יותר רצון למות. במשך הרבה שנים, במקביל לטיפול תרופתי, הייתי מטופלת אצל 4 פסיכולוגים באוריינטציות שונות. עכשיו אני בת 23 , ושוב והפסיכיאטר שלי ובעקבותיו המשפחה שלי לוחצים עלי ללכת לטיפול. אני כבר לא ילדה שאפשר להכריח אותה, ומצד שני: מה אכפת לי ללכת לטיפול אם זה כ"כ חשוב להם? אז זהו, שאכפת לי. למרות מאות שעות השיחות שצברתי, אני לא מרגישה שבאמת השתניתי מאז שהייתי בת 12 ועלתה בדעתי לראשונה המחשבה שהחיים הם דבר מיותר, חסר משמעות ודגוש טורח וסבל. במשך 7 שנים של פסיכותרפיה נהייתי אמנית רטורית של להציג שוב ושוב את עמדתי זו בנוגע להקשרים שונים. הייתי גם בטיפול באמנות וגם שם הרגשתי לכודה בתוך החדר למשך 50 דקות של עימות עם האמת שלי בלי יכולת לברוח להסחות דעת נעימות יותר. עוד בעיה שלא הצלחתי למצוא לה פתרון עם המטפלים הקודמים שלי היא שבחדר הפסיכולוג/ית תמיד מרחף מעלי החשש לחשיפה עצמית בנוגע לאובדנות דבר שיכול לגרור פגיעה בחופש שלי. אין לי כוח שוב לשטוח את המניפסט האובדני שלי בפני אדם שבכלל לא בטוח יקבל אותי לטיפול, וגם אם כן ספק אם הגילויים והתובנות שיעלו בי יוכלו לשנות את הריאליה שהיא שהחיים הם משוואה שאינה מאזנת את עצמה מבחינת רווח והפסד. האם שווה לנסות שוב?

Prudence יקרה, אני בכלל לא בטוחה שנעימות היא מאפיין ברור או הכרחי של טיפול פסיכולוגי. הרבה מאוד פעמים מדובר בהתבוננות יוקדת בתהליכים וביחסים, שמעוררת קושי וכעס והתנגדות, ואז צריך להתבונן גם בזה... אין ספק שתהליך כזה דורש בנייה של קשר טיפולי, אבל זה לא אומר "צמר גפן וורוד ורך"... בהקשר הספציפי שלך, אני לא בטוחה שתפקידו של המטפל לשכנע אותך לזנוח את אמונותייך האובדניות. תפקידו להתבונן בהן ביחד איתך, כמו בדברים אחרים שתביאי לתוך הטיפול. ואם את שואלת לדעתי, בהחלט כדאי לנסות שוב, תמיד כדאי לנסות שוב להאמין שאפשר... לילה טוב, אורנה

האם רק בטיפול באמנות חשת "לכודה בתוך החדר למשך 50 דקות של עימות עם האמת שלי בלי יכולת לברוח להסחות דעת נעימות יותר", או שכל טיפול הביא אותך להרגשה כזו?

כל טיפול. אבל כשהיה אפשר להעביר את הזמן בשיחה נעימה על נושאים מעניינים עם המטפל/ת היה יותר בסדר. אלא שלדבר על ספרות ופסיכולוגיה אני יכולה גם יותר בזול עם חברים...