בני הבכור...

שלום לכם ,כל צוות העונים בפורום! יש לי 2 בנים אחד בן עוד מעט 11 והשני בן 8.. גרנו עד לפני שנתיים בעיר ולפני שנתיים עברו לגור במושב בדרום, בני בן ה 8 התרגל בקלות לשינוי ומצא את עצמו ואילו בני הבכור(עבר בכיתה ג') מתקשה עד היום . בנוסף למעבר הוא שמן יחסית לבני גילו. הוא שחה עד לפני שנה 3 פעמים בשבוע ונאלצנו להפסיק בעקבות המרחק. בשנה האחרונה הוא החל להיות אלים כלפי ילדי הכיתה (כל חבריו מהמושב בכיתה השניה ואין אפשרות לעביר אותו), והפסיק לשתף פעולה אצל העובדת הסוציאלית בשיחות. הוא רוכב כבר שנה על סוסים כחלק מרכיבה טיפולית איך ממשיכים מפה?????????

שלום לי-את, נראה כי בימים אלה בנך הבכור מתמודד בכמה זירות בו-זמנית, ואני מבינה שיש מספר גורמים טיפוליים בתמונה. הגם שהתיאור שלך - מטבע הדברים - חלקי ותמציתי, ניתן להתרשם שאתם מתמודדים כבר תקופה ממושכת עם קושי משמעותי. אוכל לומר בזהירות, שלפעמים - מתוך רצון וכוונות טובות, או מתוך חוסר אונים - קיימת אצלנו, כהורים, נטייה לחפש מקורות מגוונים לעזרה, לעזוב בייאוש משהו שלא עזר מספיק מהר, בחיפוש אחר ישועה חדשה. איני יודעת אם זה המקרה, אבל במידה וקיימת בעייה מפושטת, המחייבת התערבות של מספר גורמים טיפוליים, חשוב מאד שהדברים ייעשו במשולב, מתוך תיאום ושיקול דעת, תוך שאתם מגייסים נחישות וסבלנות לנושא. לטעמי, מוטב להתייעץ עם פסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם ילדים ונוער, שיוכל להעריך ולאבחן את מוקד הקושי. פעילות ספורטיבית, תזונה נכונה ורכיבה טיפולית יכולים להיעשות כחלק מתכנית מסודרת, הכוללת גם התייחסות למיומנויות חברתיות, ולא כ"שופינג" עצמאי המשתנה בהתאם למצבי הרוח המשתנים של הילד. כמובן שקיימת גם אפשרות אחרת, לפיה בעייה מקומית של הסתגלות "התנפחה" לתכנית טיפולית מעייפת, המקבעת אצל בנך את תחושת החריגות ויוצרת תסכול וכעס. מאחר והכל ניחושים, ובאמת אין בידי מידע מספק, אני שבה על המלצתי לפנות להתייעצות מסודרת, פנים אל פנים. בברכת חג שמח והתאקלמות טובה למרות הכל ליאת

לליאת תודה על התשובה חג שמח לי-את